בשנת 2012 הבעל הגיש תביעת שלום בית ולחלופין גירושין בפני בית הדין הרבני, ובמקביל האישה הגישה תביעה לחלוקת רכוש בבית משפט לענייני משפחה, ואף טענה כי היא אינה מוכנה להתגרש עד שתקבל את כל זכויותיה. לאחר מספר דיונים הבין הבעל כי אשתו מוליכה אותו שולל, ולכן הגיש בקשה למחיקת תביעת שלום הבית והשארת תביעת הגירושין.
בשנת 1990 הצדדים נישאו, ולהם שלושה ילדים. הבעל טען כי המשבר ביחסים נבע מההשפעה של חמותו ומהתערבותה והסתתה. עוד ציין כי אשתו מסרבת לצאת לעבודה, מבטלת זמנה ואינה מתפקדת כרעיה. הבעל ביקש ניסיון אחרון לשלום בית, ובמקרה שלא יצליח ביקש גירושין.
האישה טענה כי בעלה מסתיר ממנה רכוש ובוגד בה עם נשים אחרות
בעת הדיון הראשון טענה האישה כי היא רוצה להתגרש, אולם לטענתה בעלה מסתיר ממנה רכוש והיא אינה יכולה להתגרש במצב שזכויותיה מועלמות ממנה. האישה הוסיפה כי בעלה מגיע הביתה בשעות הקטנות של הבוקר בזמן שהיא נשארת לבדה עם הילדים ואף מתכתב עם נשים אחרות, ובמהלך החודשים האחרונים עזב את חדר השינה.
הבעל טען כי במשך שישה חודשים, אשתו אינה מדברת איתו, ומקללת אותו ופוגעת בו גם בפני הילדים. עוד ציין כי היא מתעללת בילדים ומכפישה את שמו בפני לקוחותיו. השניים ניסו ללכת לגישור, אולם הפגישות הרבות היקרות לא הועילו לשיפור היחסים, והנתק ביניהם הלך וגדל.
בדיון השני חזרה בה האישה מהסכמתה לגט עקב אי הסכמות לגבי חלוקת הרכוש וסכום כתובתה, וציינה כי כעת מתקיימים הליכים לגבי איזון משאבים, סעד הצהרתי וחלוקת רכוש בפני בית משפט לענייני משפחה, ובעלה חייב לה את כתובתה בסך של 254,000 שקלים, ואינו מוכן לשלם סכום זה. בתגובה הציע הבעל לעקל את הבית המשותף לצורך שמירת זכויות האישה, והוסיף כי יש ברשות הצדדים שתי דירות משותפות ויש בהן די והותר לצורך הכתובה אבל לדבריו לא מגיעה לה הכתובה.
הבעל הסכים לשלם את סכום כתובת אשתו
בדיון האחרון טען הבעל כי לאחר הפסיקה בבית המשפט יקוזז חוב הכתובה, אם מגיעה לה הכתובה. בתום הדיון העלה ספק כי הכתובה אינה עומדת על סכום של 254,000 שקלים, אלא על סכום של כ- 54,000 שקלים בלבד, והבעל הסכים לשלמו בצ'ק בנקאי כדרישת האישה ועורך דינה.
בית הדין הרבני הגיע למסקנה כי במהלך כל הדיונים האישה לא הביעה את רצונה בשלום בית וכל חפצה היה שמירת זכויותיה הרכושיות. ואף עמדה על כך ודרשה שעניינים אלו ידונו בבית משפט לענייני משפחה. על כן קבע כי אין שום הצדקה הלכתית שהאישה תעגן את בעלה, במיוחד לאור העובדה שהוא מוכן לשלם לה את כתובתה אם לא ייווצר קיזוז.
לאחר שנקבע דיון לצורך סידור הגט, טענה לראשונה האישה כי היא רוצה שלום בית ואיננה מעוניינת להתגרש. בית הדין התרשם כי ישנה הסכמה עקרונית להתגרש, אלא שהאישה דורשת לעכב ולדחות את סידור הגט עד לסיום ההליכים המשפטיים שמתנהלים מחוץ לכותלי בית הדין.
בנסיבות אלה קבע בית הדין כי התנהלותה של האישה העלתה חשש להתנהלות לא כנה, ולאור החומר שבתיק יש מקום להוציא פסק דין לחיובה בגט, על כן בקשת הבעל התקבלה והאישה חויבה בגט.
תיק 280989/13
