חטיפת ילדים
פורסם ע"י מערכת האתר what2do | עודכן בתאריך 20/11/2024
בהתאם לאמנת האג, כל אדם, מוסד או גוף הטוען כי ילד (עד גיל 16) הורחק או לא הוחזר תוך הפרת זכויות משמורת, ראשי לפנות אל הרשות המרכזית שבמקום מגוריו הרגיל של הילד או אל הרשות המרכזית של כל מדינה מתקשרת אחרת, בבקשה לסייע להחזרתו של הילד.
ילד אשר לא כדין הורחק או לא הוחזר כאמור , וביום פתיחת ההליכים חלפה תקופה של פחות משנה מתאריך ההרחקה או אי ההחזרה, שלא כדין, תצווה הרשות הנוגעת בדבר להחזיר את הילד לאלתר. הרשות השיפוטית או המנהלית תצווה להחזיר את הילד, אף אם החלו ההליכים לאחר תום התקופה של שנה אחת, זולת אם הוכח כי הילד כבר השתלב בסביבתו החדשה.
בבואן לצוות על החזרת הילד או להוציא צו בנוגע לזכויות ביקור בהתאם לאמנה זו, רשאיות הרשויות להורות לפי הצורך, לאדם שהרחיק את הילד או לא החזירו או מנע זכויות ביקור לשלם את ההוצאות ההכרחיות שנגרמו למבקש או שנגרמו מטעמו, לרבות הוצאות נסיעה, עלויות או תשלומים שנעשו לשם איתור הילד, הוצאות עבור ייצוג משפטי של המבקש, ואלה של עניין החזרת הילד.
השיקול המנחה בחטיפת ילדים הוא טובת הילד: על בית המשפט לקבוע האם טובת הילד שיישאר במשמורת ההורה המהגר ויהגר יחד עמו או שיישאר במשמורת ההורה הנשאר בארץ ע"פ עיקרון טובת הילד. בבחינת טובת הילד ישנה חשיבות רבה לחוות דעת של מומחים.
בית המשפט יתחשב בדעת הילדים, באיכות הקשר עם ההורים, ביכולת האובייקטיבית והסובייקטיבית לשמירת קשר בין הילדים להורה שהמשמורת לא בידו אם תאושר הגירת הילדים, מסוגלות הילדים להיקלט בסביבה אליה מתבקשת ההגירה.
המידע נכתב ע"י עו"ד כנרת בר-לב ממשרד מילר ושות’, עורכי דין. מידע זה אינו יכול להוות תחליף לייעוץ משפטי.
לשאלות, תגובות או הערות לחץ/י כאן