בשנת 1975, נישאו הצדדים ונולדו להם ארבעה ילדים, כאשר כיום כולם בגירים. מזה 14 שנים הם פרודים, על כן הבעל עתר לבית הדין הרבני האזורי בחיפה והגיש תביעה לגירושין כאשר מנגד הביעה האשה רצון לשיקום היחסים ולשלום בית.
על פי עובדות כתב התביעה, עד שנת 1993, הצדדים התגוררו יחד בדירה משותפת ומשלא הסתדרו עזבה האשה את הבית. באותה תקופה הגיש הבעל תביעת גירושין בבית הדין הרבני בנתניה, אולם האשה עתרה נגדו לבית המשפט לענייני משפחה בתביעה למזונות אשה ומזונות ילדים.
הצדדים חתמו על הסכם ממון במסגרת הליך גישור
בעקבות ניסיונות גישור הבעל מחק את תביעתו לגירושין והסכים לחתום על הסכם ממון. לפי ההסכם הבעל התחייב להעביר את זכויותיו בדירה לאשה ואת המכונית, והיא בתמורה תוותר על חלקה בזכויותיו במניות. בנוסף התחייב לשלם דמי מזונות לאשה ולילדים גם לאחר שימלאו להם 18 שנים.
לאחר החתימה על ההסכם, הצדדים שיקמו את יחסיהם וחזרו לחיות יחד, אך בשנת 2000 היחסים עלו שוב על שרטון והבעל עזב את הבית. בהמשך הגיש תביעה לביטול חיוב מזונות הילדים ללא הגבלה וביקש לפסוק מזונות ראויים לאשה ולילד הקטן.
הבעל טען כי אשתו מסרבת להתגרש מחשש לאבד את דמי המזונות
במסגרת התביעה לגירושין טען הבעל כי אשתו מיררה את חייו, היא סירבה לקיים עמו יחסי אישות וטענה שהיא מואסת בו ואף נישלה אותו מכל זכויותיו הכספיות וגרמה להרחקת ילדיהם המשותפים ממנו. עוד טען כי סירוב אשתו להתגרש נעוץ בסיבה כלכלית בלבד, מחשש לאבד את דמי המזונות כל זמן היותם נישואים כפי שסוכם בבית המשפט.
מנגד האשה עמדה על בקשתה לשלום בית למרות נתק של שנים רבות, וטענה כי אין לבעל עילה לגירושין. עוד ציינה כי הבעל בגד בה עם נשים אחרות ואף היה עם אשה אחרת במיטתה, והיא סבלה מאלימות קשה כלפיה.
בית הדין קבע כי אין סיכוי לשלום בית
בית הדין השתכנע שהצדדים חיים בפירוד כבר יותר מ - 14 שנים, הם מתגוררים בדירות נפרדות ואין קשר ביניהם כלל. עוד התרשם כי נושא הרכוש חולק במסגרת הסכם הממון, וכל הניסיונות לשלום בית בטיפול המשפחתי שעשו הצדדים עלו בתוהו. לפיכך הגיע למסקנה כי אין אפילו סיכוי קטן שבני הזוג יוכלו לחיות יחד, לכן יש לדחות את בקשת האשה לשלום בית.
בנוסף סבר כי האשה כלל אינה מעוניינת בשלום בית, וכל רצונה הוא כספו בלבד ומטרתה היא לעגן את הבעל עד שיסכים לתנאים ממוניים שהיא רוצה. בית הדין הגיע למסקנה זו, מאחר שבמשך ארבע עשרה השנים היא לא הגישה תביעה לשלום בית, ואף טענתה עומדה בסתירה לטענות שהעלתה כנגד הבעל בנוגע לאלימות ולבגידות. בנסיבות אלו קבע בית הדין כי על הצדדים לפתוח תיק לסידור הגט, וחייב את הבעל לשלם פיצוי לאשתו בסך של 100,000 שקלים.
תיק 854970/1
