על פי הדין הדתי, כאשר בני זוג יהודים מעוניינים להביא לסיום קשר הנישואין, הם נדרשים לפנות לבית דין רבני, והגבר צריך למסור פיזית לאישה גט שהוא שטר גירושין. המסירה צריכה להיות רצונית, וגט שנמסר על ידי הבעל בכוח עלול להיחשב כ"גט מעושה" והתוקף שלו עלול להיפסל.
ברוב המדינות המערביות כל אחד מהצדדים רשאי לצאת מקשר הנישואין גם אם בן זוגו מתנגד לכך, אולם ההלכה היהודית קובעת כי גירושין ללא עילה יכולים להתבצע רק בהסכמת שני הצדדים, ומתייחסת ביתר זהירות לכפיית גט. ורק במקרים נדירים בתי הדין הרבניים נוטים לפסוק על כפיית גט.
אם קיימת הסכמה הדדית של שני הצדדים לגירושין, וכאשר שני בני זוג מעוניינים לסיים את הקשר לא אמורה להתעורר בעיה, מאחר ששניהם ניגשים לבית הדין הרבני ומתגרשים. אולם במקרה של גירושין ללא הסכמה, כאשר אחד הצדדים מסרב למסור גט או לקבל אותו, בית הדין נדרש לחייבו לעשות כן, מכיוון שאין דרך אחרת להתגרש בארץ אלא במסירת הגט.
עילות אובייקטיביות וסובייקטיביות למתן גט
העילות לביצוע גירושין נחלקות לעילות אובייקטיביות, אשר תלויות במצב הנתון של בת הזוג, ואינן קשורות להתנהגותה כמו מחלות, מומים ועקרות, ועילות סובייקטיביות כמו מעשי כיעור, בגידה או אישה מורדת שאינה מוכנה לקיים יחסי אישות עם בעלה.
כאשר הבעל מבקש לחייב את אשתו לקבל את הגט, הוא יכול לטעון בפני בית הדין טענת מומים, כלומר שהיא חולה במחלה שאינה מאפשרת לה לקיים עמו יחסי מין. כמו כן הגבר יכול לטעון כי אשתו עקרה ואינה יכולה להביא לעולם ילדים. על פי ההלכה אם זוג נשוי למעלה מעשר שנים והאישה אינה יולדת, זוהי עילה מוצדקת לגירושין.
אישה מורדת ובוגדת
הבעל יכול לטעון כי אשתו עוברת על דת משה וישראל. כלומר, היא גורמת לחלל את אמונתו בכך שאינה מאפשרת לו לשמור מצוות, כאשר עילה זו מתאימה בעיקר לבני זוג שומרי מצוות ולא לזוגות המנהלים אורח חיים חילוני.
במקרה שהאישה אינה מקיימת יחסי אישות מעל לחצי שנה, וממשיכה לסרב לאחר שבעלה מתרה בה, העילה המספקת לגירושין היא טענת מורדת. אישה בוגדת נחשבת לאישה שזנתה תחת בעלה. עילה זו מחייבת קיומן של הוכחות מוצקות לכך שהאישה קיימה יחסי מין עם אחר, ואף על פי ההלכה חל איסור על הבעל לקיים עם אישה בוגדת יחסי אישות וחובה עליו לגרשה, גם אם סלח לה על מעשיה.
מעשי כיעור
רמה פחותה יותר מבגידה היא מעשה כיעור. הבעל יכול לנסות לשכנע את בית הדין שאין הוכחות ממשיות לבגידה עם אחר, אולם היא מתנהגת בצורה מופקרת ומעוררת חשד לקיום קשר מיני עם אחר. בעילה של מעשי כיעור הבעל אינו חייב לגרש את האישה, כמו בעילת בגידה, והוא יכול לסלוח לה ולחיות עמה.
עילות הגירושין לגבר ולאישה דומות במהותן, אך יש בהן מספר שינויים מועט. אישה יכולה לטעון כי היא רוצה להתגרש מכיוון שבעלה נוקט כלפיה באלימות, או אם הוא מסרב לשלם לה מזונות אישה, או מסרב לקיים עמה יחסי מין. בכל מקרה על בן הזוג המעוניין להתגרש יש להוכיח בפני בית הדין את התקיימותן של אחת מהעילות המוצדקות, וללא הוכחה ממשית בית הדין לא יחייב את בן הזוג במתן או קבלת הגט.
