קטינה שטרם מלאו לה שלוש שנים וכבר כל הוויתה - המחלוקת הניטשת בין הוריה ביחס לשאלה מי מהם יהיה המחזיק בה, זה אומר "כולה שלי", וזו אומרת "כולה שלי". עוד יש להכריע בשאלת מזונות אישה עבור אימה של הקטינה, היא התובעת 1 מאת הנתבע בעלה.
קביעתו של ההורה המשמורן תיעשה בהסתמך על החומר הראייתי הרב שהצטבר בתיק: תסקירים, חוות דעת מומחית, לרבות תשובותיה לשאלות ההבהרה וחקירותיה, וכן העדויות שנשמעו בפני בית המשפט. פקידת הסעד קובעת כדלקמן: "ניכר כי האם פועלת באופן המעורר תהיה לגבי מידת ראייתה את צרכי וטובת הבת. אופי ההדרכה ההורית שהאם החליטה עליה, הינו מנותק במכוון ממחלקת הרווחה ופועל באופן שונה מהתפיסה המקובלת בשירותי הרווחה שבמועצה האזורית חוף הכרמל.
האב מקיים קשר קבוע עם מטפלת משפחתית המדריכה אותו בסוגייה ההורית, ניכרת התאמה בין דיווחה לבין דיווחי הגן. מאז שהומלץ להורים לקבל הדרכה כזו, קיבל האב, באופן שוטף הדרכת הורים במרכז הקשר, בעוד האם סירבה לקבל הדרכת הורים מהגורמים המוסדיים, לטענתה היא קיבלה "הדרכה פרטית" מאת הגב’ ר.ב.
בחוות הדעת של המומחית ד"ר גולומב צויין כי "...א. שוללת את הצורך בהדרכה או רצון להדרכה. היא הצהירה שהיא קוראת הרבה ספרים בנושא, אולם נרתעה מהרעיון של הדרכה". ניתן להיווכח כי למרות החלטה מפורשת של בית המשפט והמלצות וועדת תסקירים, האם מסרבת לקבל הדרכה הורית ואת המחיר על סירוב בלתי מובן זה משלמת הקטינה.
המומחית מטעם ביהמ"ש היתה ד"ר אביגיל גולומב אשר העדיפה את האב כמשמורן הן בשל ההעדפה המסויימת עפ"י מבחני האישיות, והן בשל הצורך של הקטינה ביציבות ובקביעות. המומחית המליצה ששני ההורים יקבלו הדרכה אצל אותו גורם (אבל לא ביחד) שיכיר גם את ד. ושיוכל להעריך את מצבה. המומחית חוותה דעתה שאם כך יהיו פני הדברים (כלומר שההורים יקבלו הדרכה הורית) יתכן וכחלוף שנה אפשר יהיה לשקול "משמורת שויונית".
ועוד בחקירתה הסבירה המומחית, כי האם סובלת למעשה מ"התנתקות רגשית" והבהירה שלו היתה מקבלת הדרכה הורית כדבעי יתכן שבדיקת מסוגלות ההורית היתה משתפרת, המומחית הבהירה כי מבחינת ההדרכה ההורית הטובה ביותר, כוללת לפחות מדי פעם לראות אותה עם הקטינה ביחד ו"כדי שההדרכה תהיה גם ניתוח של מה שקורה באינטרקציה ולא רק דיווח".
פקידת הסעד לסדרי דין העידה שהיא בקשר עם כל הגורמים שליוו את המשפחה, השתתפה בועדת תסקירים שהתקיימה ב- 9.05 ועליה דווח לבית המשפט, לדבריה גם בעת ועדת התסקירים המליצו לאם לקבל הדרכה הורית, אך האם סרבה והודיעה שהיא בוחרת שלא לקבל את השירותים ממחלקת הרווחה שאינה נותנת בה אמון. פקידת הסעד לסדרי דין הוסיפה וסיפרה על "חוסר הזמינות" של האם.
פקידת הסעד לסדרי דין נשאלה על ידי באשר למשמורן העדיף מבין ההורים ביחס להענקת המשמורת להורה אשר לא "ישלול" את דמות רעהו – פקידת הסעד לסדרי דין ענתה בעמ’ 25 לפרוטוקול, ששיקול זה הוא "בין השיקולים הראשונים, ההורה המשמורן צריך להיות ההורה שיבטיח יותר את קיום הקשר עם ההורה השני וישמע להנחיות שמציעות את זה". עוד הוסיפה פקידת הסעד כי בחשבון השיקולים הובא גם השיקול של היכולת "להפעיל שיקול בזמן לחץ ובהורות, ובחיים השוטפים יש הרבה מצבי לחץ".
חזקת "הגיל הרך"
סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות קובע כי "רשאי בית המשפט לקבוע את העניינים האמורים בסעיף 24 כפי שייראה לו לטובת הקטין ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אימם, אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת". הסיפא של סעיף 25 לחוק מכונה "חזקת הגיל הרך".
כחוט השני שזור בפסיקה כי חזקת הגיל הרך היא רק אחד השיקולים הנשקלים באשר לקביעה בידי מי יוחזק קטין, והיא אינה השיקול הבלעדי. הוראתו של סעיף 25 לחוק מחייבת את בתי המשפט לדון בעניין משמורתו של קטין על בסיס עקרון "טובת הילד".
עיקרון זה טומן בחובו את מכלול השיקולים שיכולים להיות מובאים בחשבון, והשמתו כעיקרון מרכזי הינה מעצם מהותו והגדרתו, העיקרון מתווה בפני בית המשפט את הכלל כי בחינתו של כל שיקול תיעשה מזוית הראיה של הקטין, מה היא טובתו וטובתו שלו בלבד. ההלכה המשפטית קובעת כי בבחינת השאלה מהי טובתו של הקטין "אין על פי רוב פיתרון חד וחלק והנימוקים והשיקולים לכאן ולכאן אינם מעטים, והם יוצרים דילמה שקשה לפותרה בנוסחת קסם..."
קראו עוד בתחום:
- האם קטין אשר נחטף והשתלב במדינה בינתיים יוחזר למשמורת אביו?
- העדפת זכויות הוריות של האב על פני הדודה
- האם תועבר משמורת בגין אי שיתוף פעולה עם גורמי רווחה
- עירוב משטרה בגין הפרת צו בית המשפט לענייני משפחה
כדבר שבשיגרה נעזרים בתי המשפט לצורך קביעותיהם במומחים: פקידי סעד פסיכולוגיים ואף מחנכים, חוות דעת אלה תפקידן לשמש כלי עזר בידי בית המשפט. טובתו של ילד אינה מושג תיאורטי לעניינה נדרש בית המשפט לקביעת ממצאים שבעובדה, ממצאים אלה בית המשפט לא יוכל לקבעם - על דרך הכלל אלא אם יובאו לפניו ראיות, וראיות לענייננו פירושן הינו - בעיקרם של דברים חוות דעת של מומחים. בתי המשפט מייחסים בדרך כלל חשיבות לחוות דעת של מומחים, בשל יכולתם לבחון את השאלות המתעוררות בכל מקרה בעין מקצועית, ובשל היותם גורם נייטרלי לעומת ההורים היריבים, על כן, ובהעדר ראיות בעלות משקל לסתירת האמור בחוות הדעת של המומחים, ייטה בית המשפט לאמץ את ממצאי חוות הדעת ומסקנותיהם.
אמות המידה כיצד לבחון את "עיקרון טובת הילד" שהוא "עקרון העל" המנחה את בית המשפט בקבעו מי יהיה ההורה המשמורן נקבעו אף הן בפסיקה. על בית המשפט לבחון במסגרת טובת הילד, בהקשר זה יתחשב בית המשפט, בדעת הילדים, באיכות הקשר בין הילדים לכל אחד משני ההורים, ביכולת האובייקטיבית והסובייקטיבית, של כל אחד מההורים.
בנסיבות אלה - ולאחר שבחנתי את הדברים, ולאור כל ההתפתחויות והתנהגות הצדדים, התייחסותם להוראות הגורמים המקצועיים, המומחית, פקידי הסעד לסדרי דין, ובכפוף להמלצת הגורמים המקצועיים נוטה הכף לטובת האב. למרות טענות האם, לעניות דעתי במסקנות המומחית ומסקנות ועדות התסקירים וגורמי הרווחה כפי שהבאתי אותם לעיל נסתרה "חזקת הגיל הרך" ויש עדיפות בקביעת המשמורת בקטינה לאב, מן הטעמים כדלקמן: יכולת האב העדיפה להענות לצרכים המשתנים ובלתי מוכרים של הקטינה, והיכולת לתפקד במצבי לחץ, העמדת צרכי הקטינה במקום ראשון לפני צרכי ההורה, תשובותיה המפורשות של המומחית כי "חזקה" זו נסתרה, והמשמורן העדיף – האב, היכולת לספק לקטינה יציבות וקביעות, עדיפה אצל האב, לאב יכולת "התארגנות" עדיפה על פני האם, תוך יכולת להיות "מחובר" לצרכים של הקטינה, היכולת ללמוד ולקבל הדרכה הורית, היכולת שלא "לסכן" רגשית את הקטינה.
עקב "ההתנתקות הרגשית" של האם, אף היא נותנת עדיפות לאב, היכולת שלא לשלול את ההורה האחר, לאור מסקנת פקה"ס לסדרי דין,כללית - עדיפות לאב, התנהגות האם במהלך הדיונים בפני לרבות, הפרת הסדרי הראיה או יישומן של החלטות בית המשפט לרבות ובפרט המתייחסות להדרכה הורית ולבדיקות נוספות אצל המומחית.
משנקבעה המשמורת בקטינה, ברור מאליו שיש לקבוע את הסדרי הראיה של האם עם הקטינה. כיום ועפ"י המלצת פקידת הסעד לסדרי דין בתסקיר הנושא תאריך 26.9.05 ניתנו לאם הסדרי ראיה בימי ב’ ו- ד’ בשבוע וכן כל סוף שבוע שני לסירוגין עפ"י חלוקה מאוד מדוקדקת שערכה פקידת הסעד לסדרי דין. יש להורות כי במידה והאם תקבל הדרכה הורית באופן קבוע, מאת שירותי הרווחה בתקופה משמעותית שלא תפחת מ- 6 חודשים רצופים ניתן יהיה להרחיב את הסדרי הראיה של האם באופן שהיא תוכל לקבל את הילדה ישירות מן הגן ולהחזירה למחרת לגן במשך 3 ימים בשבוע וכן כל סוף שבוע שני לסירוגין. עוד ובנוסף, יש לקבוע כי האם תוכל לקבל את הקטינה לרשותה למחצית החופשות בגן ו/או במוסדות הלימוד, וכן למחצית החגים, והכל עפ"י הסדרים אותם תקבע פקידת הסעד לסדרי דין.
מזונות אשה
הנתבע הוא אדם צעיר ומוכשר. הוא יזם בעיסקאות נדל"ן ששלח ידו בעיסקאות בחו"ל, ולדבריו חי היום משארית חסכונותיו. הוא השקיע מאמצים בלתי מבוטלים להראות כי הוא לקוח מוגבל, ושרבים חובותיו, ויחד עם זאת הוא חי בבית רחב ידיים , אשר רק המשכנתא עליו היא בסדר גודל של כ- 3 מיליון ₪ (600,000$) כאשר שאלתיו מה שווי הבית שלו התלבט אם לנקוב בסכום של 3 מיליון דולר או מעט פחות מכך. מחקירתו הנגדית, התרשם ביהמ"ש כי יש לו יכולות וכספים רבים המושקעים ככל הנראה בחו"ל.
בסיכומיו טוען הנתבע כי אין לחייבו במזונות האשה - התובעת כיוון ש"איננה עימו". עוד מוסיף הנתבע וטוען בסיכומיו כי "התובעת העידה אין ספור פעמים כי אין היא מעוניינת בבעלה הנתבע אין היא מעוניינת לגור עימו בכפיפה אחת, כל תביעותיה, עתירותיה ובקשותיה הוויים השמצות ודברי בלע על הנתבע וזו גם הסיבה שבית הדין הרבני האזורי בפסק דינו של כבוד הרב אטלס והרכבו פסקו כי על הצדדים להתגרש". אין בידי לקבל הטענה. פרידת הצדדים היתה פרי של הסכמה שהושגה בבית המשפט ביום 24.3.05, ואף במסגרתה הגיעו הצדדים להבנות והסדרים כספיים. יש לזכור כי הראשון מבין הצדדים שהוצא מן הבית בתוקף צו הגנה, היה דווקא הנתבע ולא התובעת, ובנסיבות אלה, איפוא, אין להעלות טענה של "איננה עימו".
קראו עוד בתחום:
- האם ניתן לחייב אישה לצאת לעבוד?
- סירוב הבעל לשלם מזונות
- החלטה בבקשה לקביעת מזונות זמניים עבור האישה
- מהם מזונות האישה?
כידוע רק כאשר יש פסק דין המחייב בגירושין נשללת החבות במזונות. כאשר אין המדובר בחיוב לגירושין אלא בהמלצה בלבד, אין בכך כדי להפסיק החיוב במזונות. המסקנה - גם בטיעון זה אין כדי לפטור את הבעל ממזונות האשה.
טענה נוספת בפי הנתבע היא כי התובעת משתכרת "וכפי שהודתה מרוויחה 35 ₪ לשעה" עבודתה זו של התובעת היתה במשק בית למרות שהינה משפטנית בהשכלתה שסיימה את התמחותה אם כי טרם עברה את בחינות הלשכה, ולראיה לפחות היא יכולה וגם צריכה לעבוד ולהשתכר. ואם אכן כך השתכרה התובעת - הרי נאלצה לעשות זאת בלית ברירה, וכיוון שהנתבע מיעט לשלם לה מזונותיה שנפסקו, ומכל מקום אינה עובדת כעת ואינה משתכרת וגם בכך איפוא אין כדי לפטור את הבעל ממזונותיה.
בבואו של ביהמ"ש לקבוע את שיעור החבות עליו להביא בחשבון כמה מבחנים לבחינתה של התביעה: ראשית - האשה לא הגישה תצהיר עדות ראשית ולא הרצאת פרטים מעודכנת ולכאורה איפוא נכשלה בהוכחת צרכיה ומכאן שנכשלה גם להוכיח את שיעור המזונות המגיע לה. שנית - יש יותר משמץ של אמת בטענה שהאשה נהגה בעניין המזונות בחוסר תום לב כלפי הבעל, היא תבעה סכום אסטרונומי של מזונות זמניים של 208,250 ₪ סכום החורג אף מעצם תביעתה שלה.
שלישית - הקרע בין הצדדים אינו ניתן לאיחוי, ואין ספק שפסיקת מזונות בכלל ומזונות גבוהים בפרט תנציח מצב בלתי רצוי של נישואים אומללים. ב"מתח פנימי" המתקיים בין חבות הנתבע על פי הדין האישי למזונות האשה התובעת מחד גיסא, לבין הטעמים הפוטרים אותו מחובה , זו מאידך גיסא, גוברת יד הראשונה על האחרונה ואולם אין בדברים אלה כדי לגרום לאשה צעירה שנישואיה כשלו בסמוך לתחילתה כדי לגרום לה "להתעשר".
האיזון הנכון במקרה זה הוא לחייב את הנתבע במדורה של האשה וכן ב"דמי ארוח". מדור זה צריך להתקיים במקום מגורי הקטינה, או בסביבתה, וזאת כדי לאפשר "נגישות" גבוהה של האם לקטינה. יש לפסוק לאשה התובעת דמי מזונות מדור בגובה סך שקלי השווה ל- 750$ לחודש בכפוף להצגת חוזה שכירות ע"ש האשה בסכום זה ובלבד שהדירה תהיה במקום מגורי הקטינה או בסביבתה. יפחתו דמי השכירות מן הסכום של 750$ לחודש, יפחתו דמי המזונות בשווי ההפרש. בנוסף יש לפסוק לתובעת "דמי ארוח" בסך 1,000 ₪ לחודש. דמי ארוח נחשבים כחלק ממזונות האשה (אותם תבעה) וכן מכח חובת הצדק לה אני מחוייבת בתוקף סעיף 8 (א) לחוק בית המשפט לענייני משפחה.
לסיכום,
בנסיבות אלה - ולאחר בחינת הדברים, ולאור כל ההתפתחויות והתנהגות הצדדים, התייחסותם להוראות הגורמים המקצועיים, המומחית, פקידי הסעד לסדרי דין, ובכפוף להמלצת הגורמים המקצועיים נוטה הכף לטובת האב. הקטינה תהיה אצל האב בעוד יתקיימו הסדרי ראיה עם האם. לעניין תביעת המזונות יש לפסוק לטובת האישה דמי מזונות מדור בגובה סך שקלי השווה ל- 750$ לחודש ו- "דמי ארוח" בסך 1,000 ₪ לחודש.
