תובענה למזונות ודמי מדור עבור התובעת (להלן: "האם") והילדים (להלן: "הקטינים"). הצדדים הינם יהודים, הדין החל עליהם הינו הדין העברי. על פי הדין העברי אב חייב במזונות ילדים עד גיל 6 מן הדין, ולאחר גיל 6 ועד גיל 15 מדין צדקה.
מזונות האישה
אשת איש זכאית למזונות אלא אם כן אבדה זכותה זו. רק על פי הוראות הדין האישי קמות או נעלמות חובות הבעל וזכותה של האישה למזונות. בד"כ אין אישה זכאית למזונות כשאין היא מתגוררת עם בעלה ואולם הבעל פטור ממזונותיה רק אם המניעה למגורים המשותפים היא ממנה בלבד.
בענייננו אין לדבר על פירוד פרי יזמת התובעת ואין לתלות בה לבדה את הסיבה שגרמה להפסקת הדיור המשותף בשל אופיו המורכב של הסכסוך. כפי העולה מעדות הצדדים והאסמכתאות שצורפו לתצהיריהם , ניתן לקבוע שאין עזיבת האם מהבית המשותף , תוצאה של רצונה בלבד אלא שילוב של התנהגות האב.
קראו גם בתחום:
יש להתחשב ביכולת השתכרות של אישה לצורך קביעת מזונותיה וזאת בכדי ליישם עקרונות של שוויון ותום לב בדיני מזונות, בקביעת צרכי הקטינים כפי שיפורט להלן: עיקרון השוויון ותום הלב מחייב לא רק להביא את יכולת ההשתכרות של הבעל כאלמנט פסיקת מזונות אישה, אלא ליתן משקל גם ליכולת השתכרות האישה.
אין להביא להפסקתם של התחייבויות הכלכליות של הצדדים כהורים ו/או כבני זוג עקב הפירוד. בתוך כך, יש לקבוע, כי די ביכולת השתכרות האישה בתקופה בה עבדה כדי לדחות את הבקשה לפסוק מזונות עבורה מן הטעם של "מעשה ידיה" תחת מזונותיה, ובשל נסיבות העניין כי אין התנהגות האב , הגורם היחיד לעזיבתה של האם את בית המגורים המשותף.
מזונות הקטינים:
ככלל, חובתו של הבעל לשאת בצרכי הקטינים. אף על פי כן, אין הוא עומד לבדו במערכה. בחישוב שיעור המזונות יש להתחשב בצרכיהם של הקטינים, בגובה השתכרותו של הבעל ויחד עם זאת בגובה השתכרותה של האם.
יכולת אב לתשלום מזונות ילדיו הקטינים אינה נקבעת רק על פי הכנסתו בפועל מעבודתו, אלא נגזרת אף ממקורות אחרים העומדים לרשותו, כגון רכוש, חסכונות, וכן פוטנציאל השתכרותו, בהתאם למקצועו ולכישוריו. על האב חלה חובה להתאמץ עד קצה גבול היכולת, ולעשות כל שביכולתו לשם קיום חובותיו כלפי משפחתו. דברים אלו נכונים אף באשר לאב שהינו תלמיד ישיבה, ועוסק בלימוד תורה כל שעות היממה. גם במצב זה, נפסק כי אין בכך כדי לפטור אותו ממזונות ילדיו הקטינים.
לאור זאת, כל עוד לא הוכחו בפני בית המשפט נסיבות אובייקטיביות המונעות מהאב להשתכר, לא יוכל הוא להיתלות בטענות שונות כדי לפטור עצמו מחיובו לפרנסת ילדיו הקטינים.
לסיכום,
די ביכולת השתכרות האישה בתקופה בה עבדה כדי לדחות את הבקשה לפסוק מזונות עבורה. באשר לילדים הקטינים, חובתו של הבעל לשאת בצרכיהם שרירה וקיימת וכל עוד לא הוכחו בפני בית המשפט נסיבות אובייקטיביות המונעות מהאב להשתכר, לא יוכל הוא להיתלות בטענות שונות כדי לפטור עצמו מחיובו לפרנסת ילדיו הקטינים.
