בקשה לפסק דין הצהרתי במקרקעין
עובדות המקרה
תביעה שהגיש התובע וחלק מיוצאי חלציו נגד הנתבעים לפסק דין הצהרתי במקרקעין. הסעד ההצהרתי שבוקש הוא כדלקמן: להצהיר כי מעבר לחלק המזרחי במגרש, ושתי הדירות הבנויות עליו, לא העביר התובע לנתבעים מ’ וח’ כל זכות אחרת וכי החלק המערבי עם הבנוי עליו, היא בבעלותו המלאה והבלעדית של א’ ח’ א’ ע’ ס’ בנו של המנוח, הוא התובע מספר 1. להצהיר כי כל מסמך המתיימר להעביר לנתבע מ’ או ח’, כל זכות מעבר לנ"ל, הוא בטל ומבוטל מעיקרו.
קרא עוד...
מהי השפעה אסורה על קשיש\ה בכתיבת צוואה?
האם יש ליתן פסק דין הצהרתי במקרקעין?
1. גרסת האב היא ברורה: נ/4 (הסכם מכירת המקרקעין) לא נחתם בפני עו"ד אנקר. נ/4 לא תורגם לו לערבית והוא לא קיבל שום הסבר על אודותיו מעו"ד אנקר. הבן מ’ הגיש לו מסמכים לחתימה לצורך קבלת משכנתא ואם אכן נ/4 נחתם על ידו הוא נחתם לתכלית זו בלבד. הבן מ’ לא שילם לו מאומה, כעולה לכאורה מנ/4. הצגת נ/4 כמכירת המקרקעין, החלקים המזרחי והמערבי, לבן מ’ היא תרמית וזיוף. אכן, הוא נתן במתנה לבן מ’ ולבן ח’ את החלק המזרחי של החלקה, לכל אחד מחצית מהחצי המזרחי כפי שנתן במתנה לבן א’ מחצית מהחלק המערבי ואילו עבור המחצית השנייה של החלק המערבי (1/4 מהמקרקעין), הוא אכן מכר לבן א’ על פי הסכם הסולחה.
2. ת/20 הוא מסמך שהתקבל במועצה המקומית, הוא כתוב בערבית ומתיימר להיות חתום גם על ידי האב ובו נאמר כי ההמגרש שייך ל-מ’. חוות הדעת של המומחה היא חד משמעית, לפיה עושה המסמך כולו, לרבות החתימות, הוא הבן מ’. הבן מ’ הסכים, כמצוטט מעדותו, לבדיקת ת/20 ע"י גרפולוג. המסקנה היא: הבן מ’ לא אמר אמת בעדותו. משלא קיבל את רשות אביו ואת רשות אחיו ח’ לחתום בשמם על ת/20, הוא הגיש למועצה המקומית מסמך המתיימר לשאת את חתימתם אף שהם לא חתמו עליו.
3. לאור ת/20, נ/4 מיותר ואף סותר אותו, שכן נ/4 עניינו מכר ות/20 איננו מציין האם מדובר במכר או במתנה, אך בין כך ובין כך הוא מדבר בחלק המזרחי של המקרקעין. מסתבר, שזו, איפוא, הסיבה להכחשת ת/20 ע"י הבן מ’ למרות שהמסמך עוסק בזכויות שהוקנו לבן מ’ ולבן ח’.
4. אף אם האב חתום על נ/4, נ/4 נעשה שלא כדין, כיוון שהאב הוטעה כשנאמר לו שתכלית ההסכם היא אך לאפשר לבן מ’ ליטול הלוואה למשכנתא ולא למכר ממש, ככל שההסכם מתייחס אף לחלק המערבי של המקרקעין.
הסכם הסולחה
1. הן האב והן א’ מעידים, ועדותם לא נסתרה, שעניינו של הסכם הסולחה היה שהאב, אכן, לא יבנה בקומת הקרקע של המבנה בו גר א’ בקומה שניה (בחלק המערבי של המקרקעין) וכי א’ יפצה את האב, ולמעשה ירכוש ב- 3,500 $ את קומת הקרקע שבין העמודים. דא עקא, שההסכם, שנעשה בכתב, אבד ולא ניתן להציגו בבית המשפט. אחד ממכובדי הכפר שהיה שותף להסכם הסולחה נפטר לבית עולמו השני שהוזמן להעיד פנה לביהמ"ש ובקש לשחררו מהתייצבות מן הטעמים שפרט. האפשרות היחידה שעמדה בפני התובעים היתה לבקש להוציא צו מעצר לשם הבאת העד לביהמ"ש. דבר זה נמנעו התובעים לעשות מפני מעמדו ומצב בריאותו של העד.
2. משקיבל ביהמ"ש את גירסת התובעים לעניין הסכם הסולחה, ברי שהסכם הסולחה סותר את גירסת הנתבעים, כאילו נ/4 מתייחס גם לחלק המערבי של המקרקעין בו מתגורר א’. שהרי האב קיבל תשלום מהבן א’ עבור קומת הקרקע של המבנה המערבי ואילו את הקומה השניה, בה הוא מתגורר, הוא קיבל כפי שהאב הועיד ונתן גם לבנים מ’ וח’, שקבלו כל אחד דירה בחלק המזרחי: מ’ את הדירה בקומת הקרקע וח’ את הדירה בקומה השניה.
מהימנות עדות האב
1. אילו התרשם בית המשפט, תוך כדי עדות האב, שאכן האב לא כשיר לעדות היה בית המשפט מיוזמתו מתייחס לכך. אך לא היתה התרשמות כזו. האב, אכן, אדם זקן אך הביע את עמדתו באופן ברור ונחרץ, כאמור, מה עוד שתשובת המשקל לגירסתו היתה אמורה להינתן בעדותו של עו"ד אנקר, שלא הוזמן להעיד, כאמור.
2. שההסכם נ/4 מתייחס לחלק המזרחי של המקרקעין ולא לחלק המערבי של המקרקעין, בו מצוי המבנה שבו מתגורר הבן א’. בהעדר ראיות (מפות ותרשימים) הנתמכות בחוות דעת מומחה לא ניתן להתייחס לשטחי החלק המערבי והחלק המזרחי של המקרקעין אם זה גדול מזה או ששניהם שווים.
לסיכום,
ניתן פסק דין הצהרתי המתייחס למגרש), לפיו נתן האב לתובע (הבן א’) מחצית מזכויותיו שבחלק המערבי של המקרקעין ומכר לו את זכויותיו במחצית השניה של החלק המערבי. זכויותיו של האב בחלק המערבי של המקרקעין הן, איפוא, של הבן א’. האב לא נתן לנתבעים או למי מהם שום זכות בחלק המערבי של המקרקעין.
