האם אדם זכאי לדעת מיהו אביו מולידו גם כאשר מלאו לו 40 שנה? האם ניתן "להכריח" אדם בן 70 לעבור בדיקת סיווג רקמות לשם קביעת אבהות בנוגע ל"בנו" בן ה-40? סוגיה זו הונחה לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה. מדובר בתביעתו של אדם, בן 40, אשר נולד לאם רווקה הלוקה בנפשה,
במשך השנים טענה האם כי הנתבע אנס אותה וכתוצאה מכך נולד התובע. הנתבע הודה בקיום יחסי מין עם האם, אך הכחיש מכל וכל את טענת האונס. יצוין כי האם הגישה כנגד הנתבע תלונה במשטרה וכן תביעות שונות למזונות ילדים ואבהות אשר הסתיימו בהסכמי פשרה. הנתבע הסכים, במסגרת הסכם הפשרה, לשלם את המזונות אך לא להודות באבהותו.
קראו עוד בתחום:
- שלילת אבהות - בקשה אשר הוגשה על ידי הסבתא
- גבר אשר לא הוכיח אבהות תובע השבת קטין חטוף לצ'כיה
- פקיד מרשם האוכלוסין לא הכיר בתביעת אבהות על סמך פסק דין בבית דין שרעי
- הורה פסיכולוגי במקום קביעת אבהות - חשש לממזרות
- דחיית תביעת אבהות בשל חשש לממזרות
30 שנה חלפו והילד, אשר גדל מאז, הגיש תביעה כנגד הנתבע לשם הוכחת האבהות. התביעה נמחקה בשל מחדלים מצידו של התובע, ולאחר עשר שנים הוגשה שוב. התובע טען כי ילדותו לאישה לוקה בנפשה אשר אינה נשואה, וללא ידיעת זהותו של אביו במשך עשרות שנים, הפכו את חייו לחיפוש ארוך ומייגע אחר שורשיו. חיפוש זה, טען התובע, הותיר בו צלקות נפשיות וגרם לו לקשיים תעסוקתיים ומשפחתיים.
לימים, טען התובע, נודע לו כי הנתבע איננו אביו הביולוגי. הנתבע טען כי הוא אינו מוכן לעבור את בדיקת סיווג הרקמות. לדבריו, במשך 11 שנים מטריד אותו התובע בעניין זה, תוך שהוא גורם לו נזקים נפשיים וגופניים (היות והוא אדם מבוגר וחולה). כמו כן, לדבריו של הנתבע, מדובר בתביעה חסרת תכלית שכן גם אם תוצאות הבדיקה תהינה חיוביות, הוא אינו מוכן להכיר בתובע כבנו או כבן משפחה. לגופו של עניין, הנתבע טוען כי התובע הוכיח רק כי הוא קיים יחסי מין עם אימו, אך הוא לא היה היחיד. מלבד זאת, טען הנתבע, אין בידיו של התובע ולא כלום.
עיקרון טובת הילד כאשר הילד בן 40
בית המשפט קבע כי היות וה"ילד" הינו בן ה-40, והאב כבן 70 שנה, מדובר בנסיבות חריגות ומיוחדות. האם, אשר נפטרה זה מכבר, הלכה לעולמה ולא העידה בפני בית המשפט. החוק קובע כי ביצוע בדיקה גנטית יותר אך ורק במקרים מעטים וחריגים, וזאת כאשר טובת הילד עומדת לנגד עיניו של בית המשפט. בית המשפט אמור להעדיף את טובת הילד על פני טובת האב.
השופטת, אלה מירז, קבעה במקרה דנן מדובר באדם כבן 40 המבקש לדעת את זהות אביו, ועל כן אין משמעות לעיקרון טובת הילד כפי שמדובר אצל קטינים וצעירים. ביצוע בדיקה גנטית על מנת להסדיר סוגיית בירור קשרי משפחה נעשית על פי הוראות חוק מידע גנטי, התשס"א-2000.
בשנת 2008 נוסף לחוק זה תיקון משמעותי ולפיו בדיקה גנטית תיעשה רק בהתאם לקבלת הסכמה לכך מצד הנבדק. עם זאת, סעיף 28(א) קובע כי בית המשפט רשאי להורות על עריכת הבדיקה גם ללא הסכמה, זאת אם התקיימו התנאים לעריכת הבדיקה ובית המשפט שוכנע כי יש סיכוי סביר לנכונות טענות המבקש בדבר קשרי המשפחה הנטענים. כמו כן, מוטל על בית המשפט לשמוע את התנגדויותיו של הנבדק.
סיכוי גבוה כי הנתבע הינו אביו של התובע - יש לערוך הבדיקה
בעבר, זכותו של אדם לשלמות גופו שללה את סמכותו של בית המשפט לכפות בדיקה גנטית על פלוני. עם זאת, במקרים בהם התנגד אדם לביצוע בדיקת אבהות, העניין היה מקבל משמעות ראייתית מבחינת ההכרה בו כאב. מאז שנת 2008, עת נכנס לתוקפו התיקון האמור, יכול בית המשפט לכפות בדיקת אבהות. הרציונאל מאחורי התיקון היה כי בירור האמת מתיישב עם טובת הילד. דהיינו, עדיפה בדיקת אבהות ללא הסכמה מהשארת הילד ללא אב.
כאמור, בית המשפט רשאי להורות על ביצוע הבדיקה במידה וישנו סיכוי סביר לנכונות טענות המבקש בדברי קשרי המשפחה הנטענים. במקרה דנן, בית המשפט קבע כי התובע הרים את הנטל הדרוש להוכיח כי קיים אכן סיכוי של ממש כי הנתבע הינו אביו.
הדברים באו לידי ביטוי גם בהודאת הנתבע, גם בהסכם הפשרה אשר נחתם בין הנתבע לבין אמו של התובע, גם מעדויות של שכנים אשר הכירו את הצדדים לפני כ-40 שנה, וגם מהליכים משפטיים אשר נערכו בין הצדדים לאורך השנים. אי לכך, נקבע כי יש להורות על קיום בדיקת סיווג הרקמות. יצוין כי התובע, למעלה מן הצורך, התחייב כי לאחר הבדיקה הוא לא יגיש עוד תביעות עתידיות כנגד הנתבע.
