בעקבות סכסוך ממושך של כשמונה שמים, הוגשה לבית הדין לענייני משפחה תביעה לחלוקת הרכוש המשותף ונכסיי הקריירה של הבעל.
האישה ויתרה על הקריירה לטובת גידול את הילדים
בשנת 1973 התחתנו בני הזוג ונולדו להם שני ילדים, במהלך כל שלושים שנות הנישואים, לא עבדה האישה, למעט פרויקטים קטנים בתחום גננות הנוף. הצדדים היו בעלים של בית פרטי ביישוב, בחלקים שווים.
כאשר החלו ההליכים המשפטיים ביניהם, עזב הנתבע את הבית המשותף ועבר להתגורר בדירה שכורה. בסוף שנת 2012 התגרשו הצדדים, לאחר שמונה שנים בהם ניהלו הליכים משפטיים, במהלכן הגיש הבעל תביעת גירושין, ואף לצורך כפיית ביצוע הגט. הוטלו על האישה סנקציות כספיות.
הבעל יצא לפרישה מוקדמת וכעת הוא אינו עובד
בעת הנישואין הנתבע היה בן 21, והיה לקראת סיום לימודי ההנדסה בטכניון. בתחילת הקריירה המקצועית עבד כמהנדס פיתוח והתקדם לתפקיד מנהל פרויקטים. לאחר הפרידה מאשתו, הוא מונה לתפקיד בכיר במינהלה, אך הודח מהתפקיד כעבור שנה, הוא החליף מספר עבודות בעקבות הפרישה המוקדמת מהמינהלה, ומאז סוף 2010, הוא אינו עובד חרף ניסיונותיו הרבים למצוא עבודה.
הצדדים נישאו טרם נכנס לתוקף חוק יחסי הממון בין בני זוג, לכן משטר הרכוש החל על יחסי הממון ביניהם הוא הלכת השיתוף, לפיו הם שותפים שווים בזכויות הרכוש. המחלוקת האחרונה בסכסוך המייגע, נגעה לחלוקת הרכוש בין השניים, לנוכח העובדה שבזמן שהאישה גידלה את הילדים ודאגה לבית, הבעל יצא לעבוד ופיתח קריירה מקצועית.
האם זכויות המוניטין האישי של הבעל מגיעות גם לאישה לאחר הפרישה?
המחלוקת העיקרית בין הצדדים עסקה בזכויות על המוניטין האישי של הבעל שצבר במהלך שנות הקריירה שלו. לטענת האישה, היא זכאית לקבל חלק מהמוניטין, מהסיבה הפשוטה שהיא ויתרה על התפתחותה המקצועית לטובת הקריירה של בעלה, בעת שהותה בבית ובזמן שגידלה לבדה את הילדים.
עוד טוענת האישה כי היא זכאית לקבל את התשלום עבור המוניטין גם כשהבעל אינו עובד, כמו כן היא דורשת לחשב את הכנסתו הפוטנציאלית, אלמלא הפסיק לעבוד, מאחר ולטענתה, הוא הפסיק לעבוד, רק כדי שלא יצטרך לשלם לה סכומים גבוהים יותר. האישה ביקשה שלא לכלול בחישוב זה את מחצית כספי הפנסיה של בעלה, שהיא מקבלת מדי חודש. במטרתה להגדיל ככל האפשר את הפער בין כושר ההשתכרות שלה לבין כושר ההשתכרות של בעלה.
האישה תובעת קצבת השאירים וביטוח חיים
בנוסף הגישה האישה בקשה לקבל תשלום חד פעמי של קצבת השארים, לה הייתה זכאית אם לא היו מתגרשים. לטענתה, בעקבות הגירושים, היא אינה מנויה יותר על שאירי הבעל, מה שעלול לפגוע באורח חייה, מאחר וכיום היא מקבלת מדי חודש את מחצית הפנסיה שלו. עוד דרשה האישה לקבל מבעלה ביטוח חיים בגובה תשלום הפנסיה החודשית.
הבעל, טוען מנגד, כי לבית המשפט אין את הסמכות להורות על היוון קצבת השאירים, כל עוד הוא בין החיים, מאחר והזכאות לקצבה מתגבשת ביום הפטירה, כמו כן, אין כל הצדקה לכפות עליו לערוך ביטוח חיים לאשתו לשעבר ולטענתו, אין לפסוק מוניטין לזכות גרושתו.
האישה תקבל את זכויות המניטין אך ורק אם הבעל ישוב לעבודתו
בית המשפט לענייני משפחה הכיר בזכותה של האישה למוניטין אישי ונכסי הקריירה של הבעל אך קיבל את הטענה כי לא ניתן לחייב את הבעל להמשיך לעבוד בגילו, רק על מנת לשלם נתח גבוה יותר לגרושתו. בית המשפט קבי כי חישוב זכויות האישה במוניטין לא יהיה מבוסס על הכנסה פוטנציאלית, לפי דרישתה של האישה, אלא רק על בסיס קיום של הכנסה בפועל, כלומר, אם הבעל יעבוד במשך שנה אחת רצופה וירוויח בדומה למשכורתו האחרונה כמהנדס, הוא יידרש לשלם לה עבור המוניטין האישי.
בית המשפט דחה את בקשת קצבת השארים והסכים עם הבעל, כי לא ניתן לכפות עליו לערוך ביטוח חיים לגרושתו, בניגוד לרצונו.
