בית משפט לענייני משפחה בנצרת דן בתביעה בגין משיכת כספים מהחשבון המשותף, בעת הליך הגירושין.
הצדדים נישאו בשנת 1986 ולהם שלושה ילדים בגירים. סכסוך הגירושין החל בינואר 2012, ועד היום השניים מנהלים ביניהם הליכים קשים ומרים.
התובעת טענה כי בעלה ביצע פעולות חד צדדיות בכספים המשותפים והבריח סמוך לפרוץ הסכסוך סכום בסך 300,000 שקלים מחשבונם המשותף, והעביר את הכסף לחשבון הוריו.
הבעל טען כי מדובר בהלוואה שקיבל מאביו ולא בכספים משותפים
בכתב ההגנה הנתבע הודה כי משך את הסכום, אך טען כי לא מדובר בכספים משותפים, אלא בסכום שקיבל בהלוואה מאביו וכעת הוא נדרש להשיב לו את הכסף. אך עם זאת הטענה לגבי ההלוואה לא עלתה במסגרת התביעה לאיזון המשאבים של הרכוש המשותף בין בני הזוג ואף לא נזכרה כלל בהסכם הגישור שערכו וחתמו עליו.
בית משפט לענייני משפחה בנצרת נדרש להכריע האם מדובר בכספים שניתנו במתנה לבני הזוג, כפי שטענה התובעת, ולכן הפכו להיות כספים משותפים, או שמא מדובר בהלוואה שהורי הנתבע נתנו לצדדים בכדי שיוכלו לסייע לבנם הבכור לבנות בית.
העיתוי של החזרת ההלוואה בעת ההליך המשפטי העלה חשד
בית המשפט ציין כי הכספים שהורים מעבירים לילדיהם נחשבים לרוב למתנה, אלא אם כן מוכיח הצד שנתן את הכספים או הצד שהבריח אותם, כי מדובר בהלוואה שעל בני הזוג להשיב להורים המלווים. במקרה זה, העיתוי של השבת הכספים באיבו של הסכסוך מחזק את "החזקה הראייתית ההפוכה" באופן משמעותי, וניתן היה לצפות, לכל הפחות, שאביו של הנתבע יפנה אל שני הצדדים וידרוש משניהם להשיב את כספי ההלוואה.
עדותו של הנתבע היתה רצופה בסתירות
בכתב ההגנה הנתבע מסר מספר גרסאות סותרות לגבי השאלה למי נמסרו הכספים. בתחילה טען כי הוא ואשתו קיבלו הכספים יחדיו, אך לאחר טען כי כאשר אמר "קיבלנו", הוא התכוון לעצמו ולילדים ובהמשך עדותו הוא חזר לדבר בלשון רבים ואמר כי הוא והתובעת קיבלו את ההלוואה. עוד טען הנתבע כי אביו דרש את הכסף, עקב הגירושין ומפני שהצדדים לא בונים יחד בית עבור הילדים, אך מאוחר יותר הוא טען כי הבן הבכור מתכנן לבנות בית על המגרש והוא זקוק לכספי ההלוואה.
עדות האב סותרת את דברי הנתבע
אבי הנתבע העיד כי הסכום ניתן לצורך מימון בניית בית לנכד ואף ציין שאם ההורים יסיימו לבנות את הבית, הם יקבלו את הכסף כמענק. האב הוסיף כי הוא לא הגביל את הנתבע בנוגע להחזרת הכספים. אי לכך הסיק בית המשפט כי מדובר בכספי מתנה, ולא בכספי הלוואה, וגם אילו היתה זו הלוואה, לנתבע אסור להעביר כספים, ללא היתר מבית המשפט תוך כדי ההליכים השיפוטיים.
בית המשפט פסק כי הסכום בסך 300,000 שקלים הינו כספי מתנה שנמסרו לצדדים ועיתוי העברת הסכום מהנתבע להוריו העלה את החשד בנוגע לאמינותו של הנתבע, על כן חייב את הנתבע לשלם לתובעת 150,000 שקלים, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה ולשלם בנוסף עוד 4,000 שקלים עבור הוצאות המשפט.
