האם הגרושה רשאית לוותר על זכותה בנכס ולעתור לפירוק שיתוף במועד מוקדם?

אשה שהתגרשה לפני כארבע שנים וויתרה על זכותה להתגורר בדירה המשותפת עם ילדיה, הגישה בקשה לפירוק שיתוף הנכס שנרכש במהלך חיי הנישואים.

הבעל התנגד למכירת הדירה, מאחר ולפי הסכם הגירושין, נקבע כי הדירה לא תימכר עד שכל הילדים יסיימו את שירותם הצבאי, על מנת להבטיח להם קורת גג. עוד טען הבעל כי מאחר ומשמורת הקטינים עברה לרשותו, וכעת הוא מתגורר בדירה המשותפת עם שלושת הילדים ורעייתו החדשה, זכות החזקה שניתנה לאשתו לצורך גידול הילדים אינה תקפה עוד.

בית המשפט לענייני משפחה בקריית גת נדרש להכריע אם בעקבות שינוי בהסדר המשמורת, וויתור הגרושה על זכות המגורים בדירה עם הילדים, היא רשאית לעתור לפירוק שיתוף במועד מוקדם ממה שנקבע בהסכם, לפיו הדירה לא תימכר כתשע שנים מיום החתימה.

בני הזוג נישאו בשנת 1993, ולהם שלושה ילדים. במהלך חיי הנישואין רכשו דירה, והיא נרשמה בלשכת רישום המקרקעין בחלקים שווים לבעל ולאשה, יחד עם סבתו של הבעל, כבעלי הזכויות בדירה, כך שכל צד קיבל שליש.

בשנת 2010 חתמו על הסכם גירושין, וקבעו הסדרים ביחס לדירה, למשמורת, ולמזונות הילדים. בהסכם נקבע כי הדירה תהיה בחזקת האשה, וניתנה לה הזכות להתגורר בדירה עם הקטינים, עד שהבן הצעיר ישתחרר מצה"ל. והיא תהיה זכאית למחצית מתמורת הדירה, ולא לשליש. כשלוש שנים מאוחר יותר, התובעת עזבה את הדירה, והילדים המשיכו להתגורר בה עם אביהם, ששב לדירה, יחד עם רעייתו הנוכחית.

האם נוכח שינוי המשמורת התובעת רשאית לעתור לפירוק שיתוף?

לטענת התובעת ההסכם מקנה לה זכות, לפיה היא רשאית להתגורר בדירה עם הילדים לפרק הזמן הקבוע בו, על מנת להיטיב עמה ולמנוע ממנה ומילדים טלטלות בסמוך לאחר הגירושין.

עם זאת היא אינה מעוניינת עוד בזכות שניתנה לה, והיא אינה מתגוררת כיום בדירה, לפיכך קמה לה הזכות לעתור לפירוק שיתוף, ואם בעלה לשעבר מעוניין להבטיח את מגורי הילדים, הוא רשאי לרכוש את חלקה בדירה.

מנגד טען הבעל כי מעבר הילדים למשמורתו מהווה שינוי נסיבות למועד כריתת ההסכם. לדבריו, בעת חתימת ההסכם מצבו הבריאותי לא היה טוב, והוא רצה בשעתו להבטיח קורת גג לילדיו, ולדחות את מועד פירוק השיתוף לטובת הקטינים. עוד ציין כי לאשתו הוקנתה זכות המגורים מתוקף היותה הורה משמורן, אך כעת יש להעביר זכות זו אליו.

הבקשה לפירוק שיתוף במועד מוקדם יותר נדחתה

לאחר שמיעת טענות הצדדים, השתכנע בית המשפט כי אינטרס הקטינים והבטחת מדורם הוא העומד לנגד עיניו של אביהם, וקיים חשש אמיתי כי מכירת הדירה לא תאפשר לו להבטיח להם מקום מגורים הולם.

על כן קבע כי יש לדחות את הבקשה של התובעת לפירוק שיתוף במועד מוקדם יותר, ולהותיר את המועד הקבוע בהסכם על כנו, אלא אם הצדדים יחליטו יחד על הקדמתו.

תמ"ש 14189-08-12