תביעה להחזר כספי השקעה בדירה שהוקמה על מקרקעין

תביעה להחזר כספי השקעה בדירה שהוקמה על מקרקעין

עובדות המקרה

הנתבע מס’ 2, אביו של הנתבע מס’1, הינו הבעלים הרשום של 25% מהזכויות בחלקת מקרקעין. התובעת והנתבע מס’ 1, בני העדה המוסלמית, נישאו זל"ז ביום 16.6.72, ומנישואיהם נולדו להם שישה ילדים, כולם בגירים כיום.

קרא גם - תביעת מזונות לאישה על פי הדין השרעי

משנישאו בני הזוג הם התגוררו בבית ישן, השייך לאב. לטענת התובעת, בשנת 1985 או בסמוך לכך, החלו בני הזוג, ביחד עם הגיס, אחיו של הנתבע מס’ 1, לבנות מעל החלקה נשוא תביעה דנן, בית מגורים לשניהם, וזאת בהסכמתו ובאישורו של האב; עבודות הבנייה נמשכו עד שנת 1986-1987, מדובר במבנה בקומת קרקע, המחולק לשתי דירות צמודות, אחת לבני הזוג והשנייה לגיס ולרעייתו.

קרא גם...

חלוקה בדירה הרשומה על שם הבעל בלבד

תביעת אישה לאיזון משאבי בתשלומי משכנתא

נכסי קריירה ומוניטין באיזון משאבים

האם התובעת זכאית למחצית שווי דירת המגורים הבנויה על מקרקעין?

1. בכתב תביעתה טענה התובעת כי דירת המגורים נבנתה במשאבים ומאמצים משותפים שלה ושל הנתבע מס’ 1 , כך שבעוד שהנתבע עבד והשתכר מעבודתו כספר, טוענת התובעת, כי היא ניהלה את משק הבית, גידלה וחינכה את ילדיהם, ועבדה בעבודות מזדמנות. בכתב התביעה לא טענה התובעת, ולו ברמז, כי העבירה את הכספים שחסכה היא והנתבע, לידי חמה שהתחשבן עם הפועלים בהיותו האחראי לכל עבודות הבנייה, כפי שטענה לראשונה בתצהירה. בעוד שבכתב תביעתה טענה התובעת שהיא עבדה בעבודות מזדמנות, מבלי לפרטן, טענה בתצהירה לראשונה ובהרחבה, כי היו לה מספר מקורות הכנסה תוך פירוט מהותן וטיבן כאמור לעיל.

קרא גם...

תביעה למזונות ע"פ הדין השרעי

דיני הירושה של העדה האוונגלית אפיסקופלית הערבית בישראל

2. בכל מקרה, התובעת לא הוכיחה את גרסתה המאוחרת שבתצהירה. גרסה זו מורכבת משניים: אחד- קיומן של מספר הכנסות מלבד הכנסות הבעל מעבודתו כספר. והשני- העברת הכספים שחסכו בני הזוג לידי האב, לשם מימון עלויות הבנייה.

על אלו נכסים חלה הלכת השיתוף?

מקורות ההכנסה:

1. אין לקבל את טענת התובעת לפיה בתחילת עבודות הבנייה בשנת 1985, היה לה חסכון בשווי סכום המוהר הדחוי, המסתכם ב- 5,000 לירה ישראלית, אותם העבירה לידי האב, והלה בתורו שילם באמצעות סכום זה עבור "היסודות". כידוע , המוהר הדחוי הוא סכום המשולם לאישה עם פקיעת הנישואין כך שלא ברור כיצד כבר אז עמד סכום זה לרשותה. גם אם כוונת התובעת היתה למוהר ה-"מועג’ל" המשולם במעמד החתימה על "העקד" , טענה שלא קבלה כל תימוכין בחומר הראיות, הרי שגרסתה בעניין זה נותרה חסרה ולא ברורה.

2. התובעת מסרה בחקירתה, כי היא ביצעה עבודות תפירה ורקמה והרוויחה לפעמים מעבודה זו סך של כ- 3,000 ₪ לחודש ; בתצהירה מסרה כי בגין הכנת כריות לכלות, היא הרוויחה בין 200- 300 ₪. באשר לעבודות פשוטות יותר, תפירה, היא הרוויחה סך של 100-150 ₪. התובעת הוסיפה ומסרה בחקירתה, כי היא ביצעה עבודות רקמה למספר לקוחות בעיקר לכלות ועיסוק זה הניב הכנסה קבועה . התובעת לא ידעה לציין שמות לקוחותיה למעט אישה אחת בלבד בשם אם ח.ח. שאותה אף לא הזמינה למתן עדות. נראה התובעת אכן ביצעה עבודות תפירה ורקמה, אך זו לא היתה בגדר עבודה מסודרת שהניבה לה הכנסה שאפשרה לה לחסוך כספים לשם מימון עבודות בנייה. הדברים נכונים במיוחד, משלא הוברר עד סוף, משך תקופת עבודתה של התובעת (תחילתה וסיומה), או גובה הכנסתה מעבודה זו. אי לכך, יש לדחות את גרסת התובעת בעניין זה, בהיותה גרסה חסרה ובלתי מבוססת.

3. תחילה מסרה התובעת בתצהירה, כי היא טיפלה באמה וקיבלה סך של 1,200 ₪ לחודש, ובסכום זה רכשה ריהוט לבית. לעומת זאת, בחקירתה הנגדית מסרה גרסה מפורטת יותר לפיה, היא טיפלה באמה למשך שנתיים או שלוש , וקיבלה מהעמותה לעזרה לקשישים, דמי טיפול בסך של 700 ₪, כאשר בהמשך סכום זה עלה בהדרגתיות לסך של 1,200 ₪. התובעת לא הביאה ראיות להוכחת גובה דמי הטיפול הנטענים, על אף יכולתה לעשות כן, כשם שלא זימנה את בתה למתן עדות, על מנת שתאשר כי העבירה לידי אמה את דמי הטיפול. משכך, אני דוחה את טענות התובעת לפיהן קיבלה בשנים הרלוונטיות דמי טיפול בסך 1,200 ₪ וכי אלה שמשו למימון עבודות הבניה.

4. במצב הדברים המתואר לעיל, לא ניתן לומר כי לתובעת היו, בזמן הרלוונטי לביצוע עבודות הבנייה, מקורות הכנסה ברורים מהם התאפשר אף לחסוך לשם מימון עלויות בניית הדירה. גם אם נקבל את טענת התובעת, כי אכן נחסכו כספים, והם הועברו לנתבע מס’ 2, הרי שהתובעת לא ידעה לנקוב בסכומים אלה.

5. מחומר הראיות עולה תמונה של משפחה ברוכת ילדים המונה 8 נפשות (ההורים וששת ילדיהם), המתקיימת בעיקר מגמלת הבטחת הכנסה ואולי הכנסה דלה מן הצד. מכאן, מסתברת יותר גרסת הנתבעים לפיה בני הזוג לא חסכו כספים לשם בניית הדירה מאשר הטענה הנגדית של התובעת.

העברת הכספים לידי האב:

1. התובעת לא הביאה ולו בדל ראיה להוכחת טענתה בדבר העברת הכספים שחסכה לידי הנתבע מס’ 2. זאת ועוד, התובעת לא ציינה באף מקום ולא הוכיחה את גובה הסכום שהעבירה לידי האב לשם מימון עלויות הבנייה.

2. התובעת לא הניחה תשתית ראיתית מספקת להוכחת גרסתה המאוחרת, על שני מרכיביה, לפיה, היא והנתבע מס’ 1 , הצליחו במשאבים משותפים לחסוך כספים שהועברו מאוחר יותר לידי האב לשם מימון עלויות הבנייה.יתר על כן, התובעת לא הביאה ראיות, ולו הדל שבהן, באשר לעלויות הבנייה או לגובה הסכומים שהעבירה.וזאת יש לזכור כי התובענה שלפני היא כספית אף שהוגדרה כהצהרתית. מכאן על התובעת היה להוכיח גובה הכספים שהעבירה ולא להסתפק באמירה כללית בדבר העברת כספים. ויוטעם: הדירה נבנתה על מקרקעין של האב, ועל כן אין חולק כי האב הינו הבעלים של הדירה בהתאם לסעיף 12 לחוק המקרקעין ובדין ביקשו הצדדים לראות בתובענה כתביעה להשבת כספים והשקעה וזאת בהתאם להסדר הדיוני, כאשר לטענת התובעת היא זכאית למחצית שווי הבניה.
אמור מכאן: על התובעת היה להוכיח גובה השקעתה, וכי זו היתה בגובה מחצית שווי הדירה או שווי הקמתה, זאת להבדיל, אלף הבדלות, מתביעה לסעד הצהרתי בדבר בעלות על מחצית הזכויות בדירה, מכח חזקת השיתוף בין בני זוג, ומכח מאמץ והשקעה משותפים.

עובדת היותו של הנכס רשום ע"ש אבי הנתבע

1. ה תובעת טענה בסיכומיה לתחולת הלכת השיתוף הקובעת לשיטתה, "כי כל מה שנרכש במהלך הנישואין, ללא קשר לרישום, שייך לשני בני הזוג עקב המאמץ המשותף".

2. ברם, בית המשפט אינו נדרש כאן לדון ולהכריע בתחולת הלכת השיתוף , בכל הנוגע לתביעה בעניין השבת השקעה בדירה וזאת משני טעמים: הראשון, הצדדים הגיעו להסכמה דיונית באשר לשאלה שתעמוד להכרעה בשלב ראשון והיא זכאות התובעת להשבת השקעה בסכום השווה למחצית שווי הדירה. כזכור, הדירה בנויה על מקרקעין של הנתבע מס’ 2 , ובהתאם לסעיף 12 לחוק המקרקעין, הבעלות בקרקע חלה גם על הבנוי והנטוע עליה ועל כל דבר המחובר אליה חיבור של קבע, ואין נפקא מינה אם המחוברים נבנו בידי אדם אחר. במקרה שלנו, התובעת זכאית אם כן לכל היותר להחזר השקעה. והשני, התובעת טענה לתחולת הלכת השיתוף, באופן כללי ומבלי להידרש כראוי לתנאים המוקדמים לתחולת הלכת השיתוף, לאמור, שבני הזוג מנהלים "אורח חיים תקין", ו"מאמץ משותף" אולם טענה זו כוחה יפה כלפי הנתבע מס’ 1 בלבד ולא כלפי האב-הנתבע מס’ 2 הרשום כבעלים של המקרקעין. כנגד נתבע זה , על התובעת היה להוכיח הסכומים שמסרה לו לשם ביצוע עבודות הבנייה ובמילים אחות גובה השקעתה.

3. אמנם, ההלכה הפסוקה מורה כי, שעה שעסקינן בדירת מגורים, תידרש כמות ראיות קטנה יחסית להוכחת השיתוף בה, היות ודירת המגורים הינה "גולת הכותרת של חזקת השיתוף. אולם הלכה זו כוחה יפה כאשר הבעלים הרשום של הדירה הוא אחד מבני הזוג, ולא צד ג’ שאין חולק שהוא הבעלים של המקרקעין.

פירוק שיתוף במיטלטלין:

1. התובעת פירטה בכתב תביעתה את המיטלטלין שרכשה עם בעלה במהלך חיי הנישואין, אשר שווים הועמד על סך של 59,000 ש"ח, והיא טוענת שהיא זכאית למחציתם.

2. בנסיבות מקרה דנן, סבירה יותר הגרסה לפיה, בני הזוג רכשו במשותף, במהלך החיים המשותפים הממושכים, דברי חשמל וריהוט לדירה, אשר שימשו אותם ואת ילדיהם המשותפים. כמו כן, יש לקבל את גרסת התובעת ודוחה מלפניה את גרסת הנתבע.

3. סעיף 10 לחוק המיטלטלין קובע כי פירוק השיתוף יהיה על פי הסכם בין השותפים ובאין הסכם על פי צו בית המשפט. בהתאם לאותה הוראה מוסמך בית המשפט לצוות על חלוקת המיטלטלין בעין, או על מכירתם וחלוקת הפדיון או בדרך אחרת הנראית לו יעילה יותר בנסיבות העניין.לפיכך, יש להורות לצדדים להגיש רשימת חלוקת מיטלטלין מוסכמת תוך 30 יום , שאם לא כן אדרש לשאלה כיצד יפורק השיתוף ואשקול מינוי שמאי. במצב דברים זה, ומכוח סמכותי לפי סעיף 8 לחוק בית המשפט לעניני משפחה, הקובעת גמישות בנושא ראיות וסדרי דין למען עשיית צדק, הנני מורה על פירוק השיתוף במיטלטלין.

לסיכום,

התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה בדבר זכאותה למחצית שווי דירת המגורים נשוא תביעה דנן, ועל כן, יש להורות על דחית תביעתה לסעד זה. באשר לתביעה לפירוק שיתוף במיטלטלין הצדדים מתבקשים להגיש רשימת חלוקת מיטלטלין מוסכמת תוך 30 יום .