דמי שימוש ראויים בגין השימוש בדירה משותפת
עובדות המקרה
תביעה כספית לתשלום דמי שימוש ראויים בגין דירת המגורים של הצדדים. התובע והנתבעת, נישאו כדמו"י ביום 15.11.93, ומנישואין אלה נולד להם בן, יליד 17.8.94.
נישואים אלה לא עלו יפה, והשלום לא שרר במעונם של הצדדים. לשיטת התובע, הנתבעת אינה מאפשרת לו לחזור ולהתגורר בדירת המגורים ולנהל בה חיים משותפים באופן שקט ושליו. בנסיבות אלה, מבקש התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו דמי שימוש ראויים בגין השימוש שעושה בחלקו בדירת המגורים, וזאת מהמועד בו נאלץ לעזוב את דירת המגורים, בחודש מאי 2003, וכל עוד האישה מתגוררת בדירה זו.
קרא עוד...
תביעה לסילוק ידו של הבעל מהדירה
האם בן זוג העוזב דירת מגורים משותפת, זכאי לקבל מבן הזוג השני שנשאר בדירה זו, דמי שימוש ראויים בגין השימוש שעושה הלה בחלקו?
1. לבני הזוג זכויות חכירה בדירת המגורים. בהתאם לסעיף 9(ה) לחוק המיטלטלין, הוראת סעיף 33 לחוק המקרקעין, תחול גם על השיתוף במיטלטלין. סעיף 33 לחוק המקרקעין קובע לאמור: "33. תשלום בעד שימוש שותף שהשתמש במקרקעין משותפים חייב ליתר השותפים, לפי חלקיהם במקרקעין, שכר ראוי בעד השימוש." הרציונל לחיוב בדמי השימוש מכוח סעיף 33 לחוק המקרקעין, נעוץ בטעם שפטור מתשלום יהיה בבחינת מתן גושפנקא לעשיית עושר ולא במשפט.
קרא עוד...
צו הרחקה של הבעל בגין מתיחות בין בני הזוג
הארכת צו הטרדה מאיימת כנגד הבעל
2. הזכות לדמי שימוש ראויים תקום "רק כאשר השותף האחד השתמש במקרקעין באופן בלעדי, באופן שנמנע מיתר השותפים להשתמש אף הם באותם מקרקעין. היה ולא נמנע השיתוף הזה מיתר השותפים גם כאשר הם לא השתמשו במקרקעין בפועל, אין השותף חייב בתשלום כל שהוא ליתר השותפים." החיוב המוטל על שותף במקרקעין לשלם דמי שימוש ראויים לשאר השותפים, מתקיים רק במצב בו נמנע מהשותפים האחרים להשתמש במקרקעין. הפסיקה קבעה כי החיוב יחול רק כאשר השימוש של השותף הנו אסור, ואין המדובר בשימוש הנובע מעזיבה סתם של האחר. ברם, יש לשים לב לכך ש"העובדה שעקב סכסוך עוזב אחד מבני הזוג את דירת המגורים- אפילו מרצונו-אינה מעידה כשלעצמה כי הוא מוותר על זכויותיו הקנייניות בדירה, ובכלל זאת הזכות ל"שכר ראוי עבור השימוש".
באשר לתקופה בה היה הבעל מורחק מדירת המגורים
1. כאמור, שיאו של המשבר שפקד את חיי הנישואין של בני הזוג, היה ביום 17.5.03, עת הכה הבעל את האישה. בגין אירוע אלימות זה, הגישה האישה תלונה במשטרה וכן בקשה לצו הגנה.
2. אין בסיס לטענת הבעל לפיה צו ההגנה ניתן בגין "עלילת בדים" אשר העלילה עליו האישה. מדובר בצו הגנה שניתן ע"י בית משפט מוסמך, לאחר ניהול מספר דיונים ושמיעת שני הצדדים. במקרה כגון דא, ושעה שהתנהגותו של הבעל, הצדיקה את הרחקתו בצו שיפוטי, אין כל ספק שהשימוש בדירת המגורים המשותפת, נמנע ממנו בשל התנהגותו הוא, ולא בשל השימוש שעושה האישה. בנסיבות אלה, אין השותף - הבעל זכאי לדמי שימוש ראויים.
3. בקבצנו את האמור לעיל מתחייבת המסקנה לפיה, הבעל אינו זכאי לדמי שימוש ראויים בגין התקופה בה היה מורחק מהדירה מכוח צו שיפוטי.
באשר לתקופה השנייה:
1. הבעל טוען שהאישה איימה לרקום נגדו עלילות שווא ולהגיש נגדו תלונות במשטרה, ומשכך העדיף לא לחזור לדירת המגורים. עוד טוען הבעל, כי האישה התנהגה כלפיו באלימות. טענות אלה אין בהן ממש; מדובר בטענות בעלמא שאין להן כל סיוע או חיזוק בחומר הראיות, זולת דברי התובע עצמו. אל מול זאת, האישה הכחישה גרסת התובע וטענה כי לא באה כל מניעה מצידה לחזרתו של הבעל לדירת המגורים בתום תקופת הרחקתו מדירה זו.
2. ולא זו אף זו: גם אם תאמר, כי החיים המשותפים של בני הזוג, תחת קורת גג אחת הפכו לבלתי אפשריים, הרי לא הוכח כי מצב זה נגרם בעטיה של האישה.
3. בקבצנו את האמור לעיל, ובהתאם לסמכותי לפי תקנה 258 יד (ב) , הנני קובע כי גרסת הנתבעת מסתברת יותר מאשר גרסת התובע וקובע כי האישה לא מנעה מהבעל לחזור ולהתגורר בדירת המגורים המשותפת. בנסיבות המקרה דנן, סבורני כי הבעל עזב את דירת המגורים המשותפת לאחר שגמר בליבו לעשות כן. במצב דברים זה, אין לחייב את הנתבעת בתשלום דמי שימוש ראויים לתובע, היות וכפי שמצאנו, הנתבעת לא השתמשה בדירת המגורים באופן המונע מהבעל לעשות כן.
לסיכום,
הבעל עזב את דירת המגורים המשותפת לאחר שגמר בליבו לעשות כן. במצב דברים זה, אין לחייב את הנתבעת בתשלום דמי שימוש ראויים לתובע.
