תביעה לפסק דין הצהרתי - מי הבעלים בדירה?

שתי תובענות הדדיות: האחת למתן פסק דין הצהרתי לפיו התובעים הינם הבעלים של הזכויות בדירה הרשומות בלשכת רישום המקרקעין בנצרת על שמו של הנתבע, ואילו השניה של א.ש. לדמי שימוש ראויים בגין אותה דירה. תביעה אחרונה זו הוגשה כנגד התובעים בתיק הקודם, חמו וחמותו לשעבר של ש.א. , וכנגד גב’ ח.מ.- אחותה של חמותו. התובעים הינם הוריה של גב’ מ.ש., גרושתו של הנתבע . בני הזוג הכירו זה את זו ברוסיה, וכעבור זמן מה, הם עלו לארץ ונישאו זל"ז ביום 15.11.93; לימים התערערו היחסים בין בני הזוג ובעקבות כך הוגשו על ידם תביעות הדדיות, המתנהלות בפני בית משפט זה. כמו כן בני הזוג התגרשו זה מזו ב- 20/4/04.

קרא עוד...

פירוק שיתוף בנכסים כאשר אחד מבני הזוג מרצה עונש מאסר עולם

חוזה למראית עין בין בני משפחה
האם יש לעכב את פירוק השיתוף בנכס מקרקעין?

תביעה לסילוק ידו של הבעל מהדירה

האם התובעים, הינם הבעלים של הזכויות בדירה על אף היותה רשומה בפנקס רישום מקרקעין על שמו של הנתבע, וכי רישום הזכויות בדירה הושג במרמה?

1. על מקרקעין מוסדרים חלה הוראת סעיף 125(א) לחוק המקרקעין, הקובע לאמור: רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתכנו, אולם אין בכך כדי לגרוע מהוראות סעיפים 93 עד 97לפקודת הסדר זכויות במקרקעין. הכלל הוא שרישום מקרקעין מוסדרים הוא סוף פסוק במה שנוגע לזכויות בהם, אך קיימת אפשרות לסטות מכלל זה, והיא מוסדרת בסעיפים 93 עד 97 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין. נטל ההוכחה על הטוען כנגד הרישום הינו כבד.

קרא גם...

בקשה לפסק דין הצהרתי במקרקעין

היש לתובע זכויות בדירה שהוקמה על מגרש בבעלות חמו לשעבר?

חיוב גבר להחזיר הלוואה שניתנה על ידי בת זוגו לשעבר

2. סעיף 93 לפקודה קובע: "שוכנע בית המשפט לאחר ההסדר שרישומה של זכות בפנקס הושג במרמה...רשאי בית המשפט, בכפוף לדין החל על התיישנות תובענות, להורות על תיקון הפנקס..". לאור הוראת סעיף 93 לפקודה, חייב המבקש את תיקון הרישום לדלג מעל שתי משוכות: הראשונה, עליו להוכיח את זכותו במקרקעין, והשנייה, עליו להוכיח כי הרישום לוקה באחד הפגמים המנויים בסעיף 93 לפקודה.

3. המסמך מיום 31.5.00 מהווה לכאורה "הודאת בעל דין" בכתב, מפורשת וחד משמעית של הנתבע-א.ש. הלה אישר את חתימתו על המסמך הנ"ל, ועל כן חזקה כי משחתם על המסמך כי עבר על הדברים שנרשמו בו ולא חלק על תוכנם (השווה ע"א 4839/92 גנז נ’ כץ , פ"ד מח(4)756,749). במצב דברים זה עובר נטל הראיה וההוכחה אל שכמו של א.ש. מכח הכלל הראייתי לפיו נטל זה מוטל על כתפי הטוען כנגד אמיתות תוכנה של ההודאה. ככלל, חזקה בעובדה שאדם יודע את תוכנו של מסמך עליו הוא חותם. במקרה שלנו, א.ש. שאישר את חתימתו על המסמך, לא הצליח להרים את נטל ההוכחה המוגבר לסתירת חזקה זו. גרסת א.ש. בעניין זה, כשלעצמה, אינה נקייה מספקות ואינה משכנעת דיה. ביהמ"ש מתקשה להאמין כי א.ש., חתם על המסמך מיום 31.5.00, מבלי לטרוח להבין את תוכנו, שעה שמדובר במסמך המסדיר בשורות ספורות את הזכויות בדירה שהוא רכש כטענתו, ומותיר אותו למעשה עירום ועריה. לפיכך, המסמך מיום 31.5.00 מכיל "הודאת בעל דין", בו מאשר א.ש. באופן מפורש וחד משמעי, כי התובעים רכשו בכספם את הדירה, וכי הינם הבעלים של דירה זו.

4. חיזוק נוסף לגרסת התובעים נמצא גם בתצהירה של המוכרת. מדובר בעדה ניטרלית ואובייקטיבית שאין לה עניין בתוצאות המשפט.המוכרת הצהירה, כי התובעים פנו אליה בבקשה לרכוש את הדירה. המוכרת הסכימה בתורה למכור את דירתה לתובעים, ולשם כך, פנו כולם לעו"ד מטעמה שטיפל בעסקת הרכישה. המוכרת הוסיפה והצהירה, כי מאחר והתובעים אינם מבינים את השפה העברית, נקבעה פגישה נוספת אצל עוה"ד. לפגישה זו הצטרף גם א.ש., חתנם של התובעים , והלה חתם על כל המסמכים לצורך רכישת הדירה. המוכרת הצהירה, כי התובעים הם אלה ששילמו לה בכספם את מחיר הדירה.

5. בהעדר ראיות סותרות, מקובלת על ביהמ"ש טענת התובעים, כי לצורך מימון רכישת הדירה, היה ברשותם סך של 29,000 $, אותם קיבלו ממכירת דירתם ברוסיה, ועוד סכום במזומן בסך של 3,000 $ שהביאו איתם עם עלייתם לארץ. אמנם לא הוברר עד תום מהם סך כל כספי התמורה ששילמו התובעים לרכישת הדירה, אולם העיקר הוא שהמוכרת הצהירה ואישרה, כי התובעים הם אלה ששילמו לה את מלוא הכספים.

רישום הזכויות הושג במרמה:

1. בהתיחסו לסעיף 93 לפקודה ולקודמו, סעיף 66 לנוסח הקודם של הפקודה, נקבע על ידי בית משפט זה, שמירמה אליה מתיחס הסעיף פירושו "אי יושר פשוטו כמשמעו" .

2. במקרה שלנו נראה, כי התובעים עמדו בנטל ההוכחה הכבד המוטל על שכמם והוכיחו כי הרישום בטאבו הושג במרמה. כפי שמצאנו לעיל, התובעים רכשו בכספם הפרטי את הדירה. עם זאת, הזכויות בדירה נרשמו בלשכת רישום מקרקעין על שמו של א.ש. רישום כזה הושג במרמה ע"י א.ש, ונראה, כי התובעים שבזמנים הרלוונטיים לא הבינו ולא שלטו בעברית, בהיותם עולים חדשים, נתנו אימון מלא ועוור בחתנם והסמיכוהו לטפל עבורם בכל הליכי רכישת הדירה.ברם, א.ש. מעל באימון שנתנו בו התובעים, ניצל את חוסר הבנתם לשפה העברית, והביא אותם לחתום על מסמכים המאשרים כי הדירה הינה שלו. בדרך זו הצליח לרשום הזכויות בדירה על שמו. באשר לחוזי השכירות שעליהם חתמו התובעים, ולפיהם התחייבו לשלם דמי שכירות לנתבע, שוכנעתי כי חוזים אלה הם חסרי תוקף משנחתמו ע"י התובעים מבלי שהבינו את משמעותם.

לסיכום,

יש לקבל את התביעה לפסק דין הצהרתי ומצהיר כדלקמן: התובעים הינם הבעלים של הזכויות בדירה. יש להורות לרשם המקרקעין לתקן את פנקס רישום הזכויות במקרקעין, באופן שהתובעים יירשמו כבעלים של הזכויות בדירה. יש לדחות את התביעה לדמי שכירות ראויים. הנתבע ישלם לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪ בתוספת מע"מ.