המערערת והמשיב נישאו זל"ז כדמו"י ביום 17/2/80 והתגרשו בבית הדין הרבני ביום 7/8/00. בעת נישואיהם הייתה המערערת בת 28 והמשיב בן 32. לבני הזוג שלוש בנות בגירות. במסגרת הגירושין, המערערת ביקשה להורות על איזון המשאבים, תוך הפעלת שיקול הדעת המסור לבית המשפט לפי סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, כך שכול צד יישאר עם זכויותיו. לחלופין ביקשה להחזיר התיק לדיון נוסף כדי לחזור ולבדוק את כלל הנכסים הרלוונטיים לרבות היקף הזכויות לצורך איזונם.
האם יש לקבל את הערעור?
1. אין חולק כי זכויות סוציאליות שבני זוג צברו במהלך חיי הנישואין הינם נכסים בני איזון. איזון המשאבים ייעשה, על דרך הכלל, בדרך של חלוקה שווה בין בני הזוג של שווי הנכסים בני האיזון. ראו סעיף 5 (א) לחוק יחסי ממון: "עם פקיעת הנישואין עקב גירושין או עקב מותו של בן זוג זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג.." עם זאת, סעיף 8 לחוק יחסי ממון מאפשר לבית המשפט, במקרים המתאימים, לסטות מהכלל שנקבע בסעיף 5 לחוק. סעיף 8(2) לחוק קובע כי בנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, רשאי בית המשפט לקבוע "שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה מחצה על מחצה, אלא לפי יחס אחר שיקבע", וסעיף 8(1) לחוק יחסי ממון מאפשר לקבוע ששווי נכסים מסוימים לא יאוזנו, חרף היותם בני איזון לפי סעיף 5 לחוק.
2. מטרתו של סעיף 8 לחוק יחסי ממון הינה להקנות לבית המשפט שיקול דעת לביצוע איזון משאבים צודק בין בני זוג, מתוך גמישות והתחשבות בשיקולים של צדק והוגנות, זאת, על בסיס מכלול הנסיבות של כל מקרה ומקרה.
3. סעיף 8 לחוק יחסי ממון מהווה כלי רב עוצמה בביצוע איזון משאבים, ויש לעשות בו שימוש זהיר ומושכל, שכן לא בנקל ישלול בית המשפט את זכויותיו הקנייניות של מי מבני הזוג ויעניקו לאחר. הכלל הוא כאמור, כי איזון משאבים ייעשה על דרך חלוקה שווה של שווי כלל הנכסים. כלל זה מבוסס על ערכי היסוד, ביניהם, ערך השוויון, האוטונומיה של הפרט וזכויותיו הקנייניות. השימוש בחריג שבסעיף 8 עלול לפגוע בזכויות אלה ויש על כן להזהר פן השימוש שיעשה בו יחתור תחת תכלית חוק יחסי ממון וערכי הצדק אותם הוא נועד להגשים. לפיכך, נקבע כי יש צורך בקיומן של "נסיבות מיוחדות" כדי להצדיק סטיה מהכלל הקבוע בסעיף 5 לחוק יחסי ממון.
4. סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון אינו מגדיר את אותן "נסיבות מיוחדות" המצדיקות סטיה מכלל החלוקה השווה, ואינו מפרט את המטרות שהוא נועד לקדם, לבד מ"צדק". המקרים בהם ייעשה שימוש בסעיף זה יהיו אלה היוצאים מן הכלל והחריגים, בהם חוסר האיזון בולט באופן מיוחד. לא כל מקרה שבו נוצר בעת איזון המשאבים חוסר שיוויון מבחינת סך שווי הנכסים שיש לכל אחד מבני הזוג, יצדיק שימוש בסעיף 8 לחוק.
5. במקרה דנן, המערערת מבקשת לסטות מהכלל של חלוקה שווה, ואילו המשיב מבקש לאמצו. מהו הדין במקרה דנן? בבחינת מכלול הנתונים, ובראיה כוללת לטווח רחוק, לא נמצא חוסר איזון כזה במצבם הכלכלי של האיש והאישה המצדיק סטיה מחלוקה שווה של נכסים בני האיזון, והתערבות ערכאת הערעור בפסק דינו של בית משפט קמא. לעניין ההכנסה השוטפת – בראייה ארוכת טווח, חלוקה שווה אינה בלתי צודקת. כך גם לעניין מצבת הנכסים - נדמה כי אין חוסר איזון ממשי בין הצדדים, ומכל מקום, לא חוסר איזון כזה המצדיק סטייה מהכלל הרגיל של חלוקה שווה של הנכסים בני האיזון (לאישה כסף נזיל בסכום של 440,000 ₪, בעוד שלאיש כסף נזיל בסכום של 19,000 ₪ בלבד + זכות לשימוש בדירת המגורים, כאשר זכות זו אינה מוחלטת, וכן 3/16 חלקים מהדירה ושווי השבחתה). לכל האמור יש להוסיף את העובדה שהאיש מבוגר מהאשה במספר שנים וכן היותו נכה בשיעור 100% וספק רב אם יוכל לשפר את מצבו הכלכלי נוכח גילו ונכותו.
6. במצב דברים זה, נראה כי לא מתקיימים בעניננו אותן נסיבות מיוחדות המצדיקות שימוש בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון. לפיכך, יש לדחות את הערעור. בנסיבות, הייתי מציעה שלא לחייב בהוצאות.
לסיכום,
במצב דברים זה, נראה כי לא מתקיימים בעניננו אותן נסיבות מיוחדות המצדיקות שימוש בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון. לפיכך, יש לדחות את הערעור.
