האמרה הידועה "לרקוד על מדרגות הרבנות" איננה רק שורה משיר, כל תביעות הגירושין בישראל מוגשות כיום לבית הדין הרבני, אשר לו הסמכות היחידה לדון בתביעות מסוג זה. בין סמכויותיו של בית הדין הרבני גם לדון במזונות הילדים, בהסדרי הראייה, מזונות האישה, הסכמי שלום בית וחלוקת הרכוש בין בני הזוג.
בנוסף לבתי הדין הרבניים, קיימת ערכאה נוספת אשר לה הסמכות לדון בתביעות בנושא גירושין והיא בית המשפט לענייני משפחה. בתי משפט אלו אינם רשאים לדון בתביעות גירושין, אך יש להם סמכות לדון בתביעות העוסקות בהתרת ברית הנישואין בין הצדדים כגון מזונות, רכוש ומשמורת. תביעות נוספות כגון חטיפת ילדים, התנכרות הילדים לאב, אלימות בתוך המשפחה, תביעות כספיות וכו' ידונו אף הן בבית המשפט לענייני משפחה במידה ותוגש תביעה בנושא לכך.
"גבר יגיש תביעתו לבית הדין הרבני ואישה תגיש לבית המשפט לענייני משפחה", האמנם?
בתי הדין הרבניים, מתוקף סמכותן הנובעת מן המשפט העברי הדתי, נוטים בדרך כלל להיות הערכאה הטובה להגשת תביעה מצידו של הגבר, בעוד בתי המשפט לענייני משפחה, הדנים בתביעות המוגשות להם מתוך הגישה החילונית, נוטים לאזן בין הצדדים ולפסוק פעמים רבות לטובת האישה.
עם זאת, אין מדובר באמירות חלוטות שכן התפיסה כי "בית הדין הרבני יטיב עם הגבר ובית המשפט לענייני משפחה יטיב עם האישה" הינה אמיבוולנטית ומומלץ להתייעץ עם עו"ד מומחה ולבדוק את המקרה לגופו.
בית המשפט הראשון אשר אליו תוגש תביעת הגירושין ייקנה לעצמו סמכות לדון בענייני בני הזוג. לתביעה המוגשת לבית המשפט לענייני משפחה בעניין מזונות ניתן לכרוך גם תובענות בנוגע למשמורת הילדים, הסכם איזון המשאבים, מזונות ועוד.
באופן דומה, תביעות לעניינים הנלווים לגט יכולות להיכרך אף הן בתביעת גירושין המוגשת לבית הדין הרבני. מרוץ הסמכויות בין בני הזוג, בו הצד הראשון המגיש את התביעה קובע היכן יתקיים הדיון בעניין הגירושין, יכול להיות פעמים רבות ההבדל בין הצלחה לכישלון.
