תביעת פיצויים של אישה כנגד בעלה לשעבר בגין נזקים נפשיים וכלכליים
עובדות המקרה
תביעה שהגישה ר. א., לפיצויים כנגד בעלה לשעבר, ר.ז., בסכום של 250,000 ₪ בגין נזקים נפשיים וכלכליים שנגרמו לה לטענתה בשל כך שגורשה בעל כורחה.
האם יש לקבל את התביעה?
1. התובעת מבקשת לקבוע פיצויים בגין אחריות הנתבע בנזיקין כלפיה מכוח סעיף 63 לפקודת הנזיקין, בשל הפרתו את סעיף 181 לחוק העונשין, הקובע כי: "התיר איש את קשר הנישואין על כורחה של האשה, באין בשעת התרת הקשר פסק דין סופי של בית המשפט או של בית הדין המוסמך המחייב את האשה להתרה זו, דינו- מאסר חמש שנים".
2. הפסיקה קובעת כי אפילו לא הוכיחה התובעת שגורשה בעל כורחה נזקים, יש לפסוק לה פיצוי על נזקיה, אשר בוודאי נגרמו לאשה כזו כתוצאה מהתרת קשר הנישואין על כורחה. העיקרון העולה מפסקי הדין הוא כי במקרים רבים אין צורך בראיה על הנזק הכללי והיקפו, שכן קיומו של הנזק והיקפו, עולים מעצם הפרת החובה על ידי המזיק.
3. בקביעת שיעור הפיצוי נקבע, כי יש להתחשב בגורמים שונים ובהם: משך הנישואין, העובדה שנולדו לאשה ילדים, גובה המוהר הדחוי בו התחייב הבעל כלפי האשה. בתביעת נזיקין רגילה מהווה הפיצוי תשלום שעל המזיק לשלם לניזוק כדי להביאו, ככל שהדבר ניתן, למצב בו הוא היה שרוי אלמלא נגרם לו הנזק. ברם, בתביעות מהסוג שבנדון עולה קושי באשר לפסיקת סכום פיצויים שמטרתו להחזיר את מצבה של האישה לקדמותו, היות ואין לשכוח, כי המדובר בבני זוג שלא חיו בשלום מזה מספר שנים, מה גם שיש לקחת בחשבון אפשרות שבית הדין השרעי, לו הוגשה בפניו תביעה, היה פוסק גירושין, לאחר שמיעת הצדדים, שאז על פי הדין המוסלמי, מאבדת האישה את מזונותיה שלושה חודשים לאחר הגירושין.
4. זאת ועוד, קיימים שיקולים נוספים כגון הצער, הבושה וההשפלה שהנם מנת חלקה של אישה אשר גורשה בניגוד לרצונה; אובדן הסיכויים להינשא; והאינטרס הציבורי להעניש את המפר הוראה חקוקה, אשר אינם באים לידי ביטוי ראוי בחישוב הפיצויים על פי עקרון השבת המצב לקדמותו. לאור זאת נקבע כי ניתן להטיל על הבעל המגרש את אשתו על כורחה פיצויים עונשיים.
5. המסקנה היא כי סעיף 181 לחוק העונשין יכול להוות יסוד לתביעת נזיקין בעילה של הפרת חובה חקוקה על פי סעיף 63 לפקודת הנזיקין, ולכן, אשה אשר לטענתה גורשה בניגוד להסכמתה, רשאית לתבוע פיצויים, גם עונשיים, בגין הפרת החובה החקוקה בסעיף 181 לחוק העונשין.
גירושין בעל כורחה
1. המסמכים שצרפה התובעת מדברים בעד עצמם. הנתבע לא ציין בבקשתו לאשר את הגירושין כי התובעת הסכימה או מסכימה לגירושין, ובפסק הדין נאמר במפורש כי התובעת התנגדה להם, במועד אישורם.
2. הצדדים היו נשואים זל"ז כ-25 שנים. אין ספק, כי היחסים היו עכורים ובכך מודים הצדדים וגם הבת. אולם, מכך אין להסיק כי התובעת ביקשה מהנתבע כי יגרשה. לא נעלם מבית המשפט כי הנתבע טען, שהוא יזם את הגירושין בעקבות התנהגויות פסולות של התובעת. טענה זו מתיישבת עם האפשרות שהנתבע גרש את התובעת בעל כורחה.
3. גם הראיות האחרות בתיק תומכים בגרסת התובעת. הבת העידה על כך שהצדדים היו בבית, וכי הדוד, אחי התובעת, א.כ., הגיע על מנת לפייס בן התובעת לנתבע. באותו מעמד אמר הנתבע כי אינו יכול להתפייס עם התובעת כי גירש אותה במסגד אלאקצא, והציג מסמכים על כך בפני הדוד ובפני התובעת. הסיטואציה המתוארת מתיישבת יותר עם טענת התובעת, כי לא ידעה ולא הסכימה לגירושין, מאשר עם טענת הנתבע, כי ביקשה וידעה על הגירושין. לו היה אמת בגרסת הנתבע כי גרש את התובעת לבקשתה, יש להניח כי מי מהצדדים, התובעת או הנתבע, היו מביאים את דבר הגירושין לידיעת בני המשפחה האחרים.
4. המסקנה מהאמור לעיל היא, כי הנתבע גירש את התובעת באופן חד צדדי ובהעדר הסכמה מצידה, הן במועד בו אמר לתובעת את ביטויי הגירושין המקובלים וגם במועד בו אושרו הגירושין בבית הדין השרעי.
נזק רפואי
1. התובעת טוענת כי בעקבות הגירושין לקתה במחלות, לרבות ובעיקר לחץ דם וכאבים בעיניים. לדבריה, בית המשפט מוסמך לעיין בתיעוד הרפואי שצורף לתצהיר עדות ראשית של התובעת.
2. משקבע ביהמ"ש ביום 2.11.07 כי התובעת לא תוכל לטעון כל טענה שברפואה אם לא תוגש חוות דעת איני נדרש לטענות התובעת בעניין נזקים רפואיים. באשר לתיעוד הרפואי שצורף לתצהיר עדות ראשית, ניתנה החלטה בעניין ביום 30.3.08 כי אין מקום להוצאת המסמכים מהתיק.
3. התובעת לא הוכיחה בראיות קבילות נזק רפואי כלשהוא אותו ניתן לייחס לכך שגורשה בעל כורחה. אין לשלול את האפשרות כי הנזק הנטען הוא לא יותר מאשר סיבוכים מוכרים הקשורים למחלת הסכרת ממנה סבלה התובעת בטרם גורשה, מחלה בה הודתה התובעת. טענת התובעת לגבי נזקים רפואיים דינה להדחות.
נזק כלכלי ספציפי
1. לטענת התובעת, במשך כל השנים היתה עקרת בית ולא עבדה. התובעת טוענת, כי היתה נזקקת, בשל כך שגורשה בעל כורחה. בכך שגורשה בעל כורחה הפסידה מזונות אשה שהיו מגיעים לה עד אחרית ימיה.
2. אין ספק כי התובעת היתה נזקקת שאם לא כן לא היתה זכאית לקבל קצבת הבטחת מזונות מהמוסד לביטוח לאומי וסיוע בשכר דירה.
3. פגיעה כלכלית היא תוצאה נלווית של מרבית מקרי הגירושין. פגיעה כלכלית היתה מתרחשת, בסבירות גבוהה, גם לו היתה התובעת מתגרשת בהסכמתה. יחד עם זאת, אין ספק כי הנזק שהמחוקק ביקש לקבוע בסעיף 181 לחוק העונשין הוא מניעת הרס התא המשפחתי ושלילת התמיכה הכלכלית באשה.
4. הפסד מזונות - כאמור, האשה טענה כי בשל גירושה הפסידה את מזונותיה. משלא הוגשה כל תביעת גירושין על ידי הנתבע, היתה התובעת זכאית למזונותיה עד ל-120. במסגרת היקף הנזק מתחשבים באובדן דמי המזונות להם היתה התובעת זכאית, זאת במסגרת פסיקת הפיצויים הגלובלית.
נזק לבנותיהם של הצדדים
1. דין התביעה בראש זה להדחות. התובעת אינה יכולה לתבוע בשם בנותיה הבגירות פיצוי בגין אובדן הסיכוי להינשא. אין בקביעה זו כדי למנוע מהבנות להגיש תביעה בעניין, וזאת מבלי שבית המשפט מביע עמדה לגבי הסיכוי של תביעה מעין זו.
2. מעבר לצריך, לא הובאה תשתית עובדתית וראייתית לכך שאמנם אבד סיכוי הבנות להינשא כתוצאה מגירושי אמם בעל כורחה. נהפוך הוא; התברר כי בת אחת של הצדדים נישאה, ודבר זה מפריך את טענת התובעת כי הבנות אינן יכולות להינשא.
נזק כללי
1. גרסת התובעת, כאמור לעיל, כי לא רצתה להתגרש חרף הקשיים היתה מהימנה ולא נסתרה. לא נטען, ולא הוכח, כי התובעת נקטה כנגד הנתבע הליכים לסיום הנישואין. התובעת היתה כבת ארבעים וחמש בעת שגורשה בעל כורחה וסיכוייה להינשא בשנית, בהיותה אם ל- 9 ילדים, אף אם רובם בגירים, בחברה אליה היא משתייכת אינם גבוהים.
2. ברור כי חלק מנזקיה של התובעת, הסבל, הצער וההשפלה שעברה, אינם ניתנים לכימות ואומדן מדוייק, אף כי אין ספק שאכן נגרמו לה. בשים לב למספר שנות הנישואין ומספר הילדים שנולדו לצדדים, הצורך ליישם את התכלית החקיקתית של סעיף 181 לחוק העונשין להרתיע מפני מעשים חד צדדים כדוגמת מעשיו של הנתבע, יש לקבוע, כי הנתבע ישלם לתובעת פיצוי גלובאלי בגין גירושה בעל כורחה וכן פיצוי עונשי בסכום של 85,000 ₪.
אשם תורם
1. באשר לטענה בדבר "אשם תורם" מצד התובעת אשר בהתנהגותה "הביאה על עצמה" את הגירושין, הרי שבניגוד לעוולת הרשלנות שבמסגרתה נדונה סוגיית "האשם התורם" כדבר שבשגרה, ביחס לעוולה של הפרת חובה חקוקה, הלכה פסוקה היא שרק במקרים נדירים ימצא ביהמ"ש את התובע הסומך תביעתו על חובתו החקוקה של הנתבע, אשם ברשלנות תורמת מצידו. במעמד של גירושי אישה בעל כורחה יש הרבה מן האלימות כלפיה, שכן יש במעמד זה שילוב של השפלת כבוד האדם שלה, זלזול ברצונה ושליטה מוחלטת בגורלה ובעתידה. על ביהמ"ש הנדרש לסוגיה של "אשם תורם" בהקשר שכזה, אם כן, להקפיד הקפדה יתרה בדרישות ההוכחה מן הטוען ל"אשם תורם", ורק מעשה קיצוני של אישה יכנס בגדר "אשם תורם" מבחינתה, המצדיק הפחתה בסכום הפיצויים שייפסק לה בגין גירושיה בעל כורחה".
2. כאמור, הטענה המרכזית שהעלה הנתבע לגבי "אשם תורם" של התובעת היא, כי היא זו אשר ביקשה את הגירושין. משטענה זו נדחתה, המסקנה היא כי הנתבע לא הרים את נטל ההוכחה לגבי עניין ה"אשם התורם" של התובעת שיש בו כדי להצדיק הפחתה של הפיצויים שיש לפסוק לה.
לסיכום,
טענת התובעת לגבי נזק כלכלי ספציפי, דינה להדחות, ואילו טענתה לגבי החובות שהשאיר הנתבע דינה להימחק. יחד עם זאת, שלילת התמיכה הכלכלית מהתובעת, בעקבות גירושה בעל כורחה, מהווה נזק בר פיצוי שיקבל ביטוי במסגרת ראש הנזק הכללי. הנתבע יפצה את התובעת בגין גירושה בעל כורחה בסכום של 125,000 ₪. לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום היווצרות העילה, דהיינו, מיום 17.5.02. כספי המוהר הדחוי במידה ושולמו או ישולמו בעתיד, יקוזזו מסכום זה. יש לחייב את הנתבע לשלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד ללשכת הסיוע המשפטי בסך 8,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום בפועל.
