בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה ברמת גן. המבקשים הינם נכדיו והזוכים עפ"י צוואה שהותיר המנוח י. פ. ז"ל וכשהמשיבה הינה אלמנתו. צו לקיום צוואת המנוח ניתן ביום 30.11.08.
ביהמ"ש קבע כי עם מתן צו קיום צוואת המנוח, פקע מינויו של מנהל העזבון הזמני. לשיטת בימ"ש קמא, מדובר על תובענה קלאסית עפ"י הלכת השיתוף, וכשמתבקש סעד הצהרתי. משכך, קבע בימ"ש קמא כי המבקשים לא יכולים היו לקבל סעד הנסמך על סעיף 77 לחוק הירושה. עוד קבע ביהמ"ש כי נוכח האמור, המבקשים היו צריכים לפנות ולקבל סעד עפ"י הכללים הרגילים שבתקנות סדר הדין האזרחי.
האם סעיף 77 לחוק הירושה הוא סעיף עצמאי?
1. בצדק טענו המבקשים כי גורלה של הבקשה לצו המניעה אשר התבקשה על ידם ונדחתה על ידי בימ"ש קמא, יוכרע במענה לשאלות המשפטיות שהציבו בפתיחת בקשתם. אולם, מעשית משיגים המבקשים על החלטת בית משפט קמא בענינו של סעד זמני. יתר על כן, בסופו של יום לא דחה בית משפט קמא את בקשת המבקשים מכל וכל אלא קבע הכיצד ובאלו תנאים יישאר הצו הזמני על כנו. בנסיבות אלו אין מקום ליתן למבקשים רשות ערעור.
קרא עוד...
תוכן סעיף 77 לחוק הירושה מדבר בעד עצמו. מדובר בנקיטת אמצעים ככותרת הסעיף, דהיינו שמירה על העזבון. אולם, לא בכדי תוחם המחוקק את התקופה בה ניתן להיזקק לאמצעי שמירה אלו. כך צוין "בכל עת לאחר מות המוריש וכל עוד לא נתמנה מנהל עזבון...".
דהיינו, מדובר על תקופה לפני שהתמנה אותו גורם האמור להבטיח כי נכסי העזבון יישמרו. יתר על כן, אחד האמצעים הינו מינוי מנהל עזבון זמני. מינוי שכזה אמור להבטיח את שמירת נכסי העזבון. בלשון אחרת, המחוקק עפ"י תוכנו של סעיף 77 לחוק הירושה, חפץ לאפשר לצד מעונין או אף מיוזמת ביהמ"ש עצמו, ליתן כעין "סעד ארעי" לאותה תקופת ביניים, על מנת שאכן ישמרו נכסי העזבון. עניינו של סעד שכזה, כל עוד ואין בנמצא מי שידאג לשמירת נכסי העזבון, ובראש ובראשונה מנהל העזבון. ברור שמעת שמונה מנהל עזבון, שוב אין להיזקק למתן סעד ארעי זה.
סעיף זה הינו הסעיף הראשון בפרק השישי לחוק הירושה, שכותרתו "הנהלת העזבון וחלוקתו" וכסעיף הראשון בסימן א’ "שמירת העזבון". למעשה, סימן א’ כולל רק את הסעיף האמור, זאת ותו לא. המשך הפרק השישי מסימן ב’ ואילך עניינו מנהל העזבון, מינויו, תפקידיו וכדומה. לא מדובר אם כן בהוראה כללית שעניינה סמכויות בימ"ש, בכל עת, להורות על אמצעים לשמירת העזבון, אלא באותה תקופה טרומית ראשונית עד ששמירת העזבון תבוצע באמצעות מנהל העזבון, או שהעזבון יחולק.
קראו גם:
משכך, ברור מאליו כי לכאורה מעת שמונה מנהל העזבון הזמני, שוב לא נצרך ביהמ"ש להוראות סעיף זה, הואיל ומנהל העזבון הזמני במסגרת תפקידו ידאג לשמירת העזבון, לרבות על ידי פניה זו או אחרת לביהמ"ש.
יתר על כן, גם אם ניתן לטעון כי הסעיף מבדיל בין מינוי מנהל עזבון לבין מינוי מנהל עזבון זמני, וכשמנהל עזבון זמני רשאי לפנות בבקשה בהתאם לסעיף האמור – ואין אני מוצא לנכון להידרש לשאלה זו – הרי לאחר שניתן צו לקיום צוואה, אין כל מקום לנקיטת אמצעי שמירה במסגרת הסעיף האמור. מעת שניתן צו לקיום הצוואה, וכשביהמ"ש לא מצא לנכון למנות מנהל עזבון, שוב אין אנו נדרשים לשמירה על נכסי עזבון.
צדק איפוא בימ"ש קמא בקביעתו כי לא ניתן היה לבסס את הבקשה או את התובענה על הוראת סעיף 77 לחוק הירושה.
למעלה מהנצרך אציין כי לפחות מעת שניתן צו לקיומה של הצוואה, ככל שטוענים המבקשים כי המשיבה העלימה כספים מחשבונות הבנקים, כאשר לטענתם מדובר היה ברכוש משותף לה ולמנוח, היה עליהם לנקוט בדרך בה נקטו, ככל הנראה, דהיינו הגשת תביעה כספית ואשר במסגרתה היה מקום לעתור לסעדים זמניים אלו או אחרים.
לסיכום,
הבקשה נדחית. צדק בימ"ש קמא בקביעתו כי לא ניתן היה לבסס את הבקשה או את התובענה על הוראת סעיף 77 לחוק הירושה.
