חייהם המשותפים של בני הזוג, היו רצופים באלימות, אך השיא הגיע בפברואר 2006. באותו יום האשה שבה מיום עבודה שגרתי בחנות תבלינים, ושוחחה בטלפון עם חמותה (אם הנתבע). השיחה עוררה את זעמו של הנתבע, הוא תפס את אשתו ביד, עיקם לה את האצבע עד זוב דם ולבסוף אחז בסכין ודקר אותה בבטן.
הדקירה העמוקה חדרה אל רקמת הבטן והגיעה עד הקיבה. לאחר מעשיו הנוראיים הסיע הבעל את אשתו המדממת אל בית החולים ושם עברה ניתוח בקיבה ונתפרה כ- 30 פעמים. בעקבות האירוע הקשה השניים התגרשו.
לאחר שהורשע הבעל בהליך פלילי, הגישה האשה תביעה אזרחית
בגין המעשה הנתבע הורשע בפלילים, נגזרו עליו שתי שנות מאסר בפועל ופיצוי לאשה בסך 10,000 שקלים. האשה אינה הסתפקה בעונש שגזר בית המשפט, והגישה תביעה אזרחית, בה היא דרשה פיצויים בסך 572,000 שקלים בגין נזקים נפשיים ובריאותיים.
מאז הדקירה האשה לא מסוגלת לתפקד כרגיל וסובלת מפוסט טראומה
בכתב התביעה טענה התובעת, כי הדקירות הקשות הותירו אותה נכה פיזית ונפשית. מאז הדקירה היא לא שבה לתפקוד מלא, היא מטופלת בתרופות פסיכיאטריות, ונאלצה לעזוב את מקום עבודתה. את ימיה היא מעבירה בעצב, בתמיכתם של בני משפחתה. לפיכך, היא דורשת פיצוי בגין אבדן ימי עבודה ואבדן כושר השתכרות עתידי, וכן תשלום עבור הוצאות רפואיות וטיפולים פסיכולוגיים.
הבעל טען כי כבר שילם את המחיר על המעשה
הנתבע, שבאותה עת עבד כנהג הסעות, טען מנגד, כי הוא הביע חרטה על מעשיו, וריצה את עונשו, כפי שקבע בית המשפט. ואף הוסיף וטען, כי האשה שברה את ידו, ובעקבות השבר הוא לא היה מסוגל לעבוד. לכן יש לפצות אותו בגין הפסד השתכרות והוא אינו חייב לה דבר.
לתובעת נכות קבועה בשיעור של 24%
במהלך הדיון המשפטי הובאו עדויות של מומחים מתחום הכירורגיה הפלסטית והפסיכיאטריה, לצורך הערכת נכותה של התובעת. המומחים קבעו כי לתובעת נכות קבועה בשיעור של 24% בגין הדקירה. המוסד לביטוח לאומי הודיע כי התביעה לנכות כללית כלפיו נדחתה, והבהיר כי שיעור נכות זה אינו מזכה את התובעת בקבלת קצבה, מאחר והיא מקבלת קצבת הבטחת הכנסה טרם האירוע.
מערכת היחסים היתה רצופה בתוקפנות ואלימות מילולית
חוות הדעת הפסיכיאטרית הציגה מערכת יחסים עגומה בין בני הזוג, רצופה בעלבונות, השפלות, איומים ואלימות במשפחה. לאחר חצי שנה בלבד של נישואין, השנים התגרשו בעקבות ויכוחים וחילוקי דעות, אך חזרו לחיות יחד, לאחר שהנתבע הבטיח כי חזר בתשובה. גם בפעם השנייה היחסים בין השניים לא היו תקינים, הבעל התייחס בתוקפנות כלפי אשתו, שקבלה גם ביטוי פיזי ביום האירוע, והובילה לגירושין נוספים, הפעם לצמיתות.
לאחר שמיעת טענות הצדדים פסק בית המשפט כי הנתבע ביצע שתי עוולות נזיקיות, המזכות את התובעת בפיצוי כספי, עוולת התקיפה ועוולת הרשלנות. הפיצוי ששילם לתובעת במסגרת ההליך הפלילי, יקוזז מסך כל הסכום.
בית המשפט קבע כי האישה זכאית לפיצוי של 70,000 שקלים עבור הוצאות רפואיות ועזרת המשפחה. עבור הסבל והכאב שחוותה בעקבות תקיפת בעלה, שהיה אמור להיות הדמות המגוננת בחייה, ופילח את בטנה באכזריות. נקבע כי האישה זכאית לפיצוי של 240 אלף שקל על כאב וסבל.
הנתבע ישלם לתובעת פיצויים בסך 310,000 שקלים, בגין הנזק שגרם לה, בעקבות הדקירה, הסכום כולל הוצאות רפואיות, עזרת צד ג', כאב וסבל.
