בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א נדרש להכריע האם האשה זכאית לפיצויים בגין אירועי אלימות שנקט כנגדה בעלה לשעבר, במהלך כל עשרים ושתיים שנות נישואיהם.
בשנת 1985 נישאו הצדדים ולהם ארבעה ילדים, לטענת התובעת, שהינה מורה במקצועה, כבר מתחילת חייהם המשותפים כבני זוג היא סבלה, כתוצאה מהתנהגותו של בעלה, מאלימות פיזית, נפשית ומילולית, שהתרחשה לעיתים אף בנוכחות הילדים.
התובעת התלוננה פעמיים במשטרה, בגין המכות שחטפה מבעלה
בסוף שנת 1998 הגישה האשה לראשונה תלונה במשטרה כנגד בעלה, בגין תקיפה ובשנת 2003 היא הגישה תביעה לגירושין, אך השניים פנו לטיפול זוגי והסדירו את העניינים ביניהם וחזרו לשלום בית. אך כעבור שלוש שנים, טענה האשה כי בעלה פגע בה במכוון בעת שנהג ברכב וגרם לפציעתה. וכשבועיים לאחר הפגיעה עם המכונית, הוא תקף אותה בחוזקה, פצע אותה ושבר לה את השן, כאשר בנם הצעיר נאלץ להגן עליה ולהרחיק את אביו הזועם.
בעקבות שני האירועים האלימים הגישה התובעת תלונה נוספת במשטרה ובמסגרת הליך פלילי נגזרו על הנתבע 12 חודשי מאסר, מתוכם 6 חודשים בפועל והוא חויב לפצות את התובעת בסך של 8,000 שקלים. התובעת שלא הסתפקה בעונש שגזר בית המשפט, הגישה תביעת פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לה בסך מיליון שקלים.
לאשה נותרה נכות נפשית ופיזית בשיעור של 10%
התובעת טענה כי לאור אירועי האלימות הקשים, נגרמו לה נזקים פיזיים ונפשיים, היא נדרשה לשלם עבור הוצאות רפואיות ופסיכולוגיות. וכן, נגרם לה נזק של אובדן השתכרות. מומחה אורטופדי קבע כי נותרה בה נכות צמיתה של 10%. וחוות דעת בתחום הפסיכיאטרי קבעה לה נכות נפשית צמיתה בשיעור של 10%.
הנתבע טען להגנתו, כי האשה הציקה לו בכוונה, וסיפר היא כיבתה את נרות השבת לאחר שהדליק אותם וניתקה את פלטת השבת, בכדי שלא יהיה לו אוכל חם ואף כינתה אותו בכינויי גנאי כמו: "גנב", לכן הוא איבד את עשתונותיו והכה אותה מספר פעמים. כמו כן, הוא פגע בה במכונית, בזמן שהיה במצב נפשי קשה, בעקבות אירוע מוחי שעברה אימו.
במהלך הדיון המשפטי הנתבע הודה במעשיו ואישר שלעיתים נהג להכות גם את ילדיו, ולאור גזר הדין משנת 2006, בו פורטו אירועי האלימות, נקבע כי על הנתבע חלה חובה לפצות את אשתו לשעבר בגין הנזקים הנפשיים והפיזיים שנגרמו לה עקב שני האירועים האלימים. אך עם זאת התובעת לא הוכיחה כי התרחשו אירועי אלימות נוספים, כפי שטענה, מלבד הודאתו של הנתבע כי הוא דחף אותה גם בשנת 1998.
הבעל יפצה את אשתו בכרבע מיליון שקלים
בית המשפט עיין בטענות הצדדים ובחן את עדויות המומחים וקבע כי הבעל ביצע במעשיו עוולות רשלנות כלפי אשתו לשעבר והפר את חובת זהירות המתקיימות בין בני זוג, הדורשות מהם לנהוג בכבוד הדדי ובהגינות. השופט דחה את טענות הנתבע בנוגע לנסיבות שהובילו למעשיו וטען כי מדובר שמעשי אלימות חמורים, לפיכך הוא נדרש לפצות את התובעת, בגין כל הנזקים שהוא גרם לה כתוצאה מהתנהגותו האלימה.
בית המשפט קבע כי הנתבע ישלם לתובעת סכום של 265,874 שקלים, בגין התביעה הנזיקית ויישא בהוצאות המשפט בשיעור 45,000 שקלים נוספים.
תמ"ש 26222-11-10
