לאחר פרידה של ידועים בציבור, הגישה האשה תביעה למזונות משקמים, בטענה כי בן זוגה לשעבר, הבטיח לה מגורים עד סוף ימי חייה, וזכאות לקצבת הפנסיה שלו. בית משפט לענייני משפחה בבאר שבע נדרש להכריע בעניין זה.
בני הזוג הכירו לראשונה בשנת 1995, כאשר האשה עבדה בשטיפת מדרגות בבניין בו התגורר האיש, והיא סעדה אותו, בעקבות התקף לב שעבר, מאחר ולא היה מי שייטפל בו.
למרות שהשניים הגיעו מרקעים סוציו אקונומיים שונים, והאשה היססה להיכנס לתוך קשר חדש כשהיא בת 56, כעבור שנה עברו להתגורר יחד בדירת האיש. לשני הצדדים ילדים מנישואים קודמים, ובעת הגשת התביעה, התובעת היתה כבת 71 שנה והנתבע כבן 78 שנה.
לידועה בציבור ניתנה הזכות להתגורר בדירה עד אחרית ימיה
בשנת 2006 ערכו הצדדים הסכם ממון, על פי בקשת בתו של האיש, ובו הסדירו את יחסיהם לתקופת החיים המשותפים. על פי ההסכם נקבע כי הצדדים יגורו בדירתו של האיש, ולאשה תהיה זכות בדירה של בת רשות בלבד, ותהיה לה הזכות להתגורר בדירה עד אחרית ימיה, גם לאחר פטירת האיש. עוד נקבע כי לאחר פטירתו תהיה האשה זכאית לקבל קצבת הפנסיה כידועתו בציבור.
כחמש שנים מאוחר יותר היחסים בין השניים עלו על שרטון, והאיש הגיש תביעה לאכיפת ההסכם, ובה עתר לחייב את האשה לעזוב את דירתו. בית המשפט קיבל את הבקשה, והורה על פינוי האשה מהדירה.
בנסיבות אלה הגישה האשה תביעה למזונות משקמים, בטענה כי האיש יצר אצלה ציפייה לעתיד יציב ומובטח, כאשר התחייב בהסכם לדאוג לכלכלתה לכל ימי חייה, לרבות דאגה למדורה.
במהלך 16 שנים התובעת טיפלה במסירות בבן זוגה החולה
התובעת ספרה כי עקב אשפוזיו התכופים בשל מחלת לב, סרטן ובעיות רפואיות נוספות מהן סבל, היא טיפלה בו במסירות במהלך 16 השנים שחיו יחדיו. עוד ציינה כי היא נטלה חלק בניהול הבית ובהוצאות, השתתפה ברכישות שונות ונהגה לרכוש עבורו בגדים מכספה.
לטענתה החל משנת 2011, חל שינוי מהותי בהתנהגותו כלפיה, ללא סיבה נראית לעין, ככל הנראה בעידוד ובהשפעת בתו שחששה לירושה. בעקבות השינוי האיש ניתק את ערוצי הטלוויזיה בדירה, לקח ממנה את המכשיר הסלולרי, ובסוף אף עתר לפינויה.
כיום היא אינה עובדת, והכנסותיה מסתמכות מקצבת זקנה, ודמי דיור ממשרד השיכון. הוצאותיה הבסיסיות הכוללות: שכר דירה, קופת חולים, הוצאות אחזקה וכדומה, עולות על הכנסותיה.
על כן דרשה מבן זוגה לשעבר מזונות אשה חודשיים בסך של 5,000 שקלים, עד לסוף ימי חייה ולא פחות מ- 15 שנה. עוד דרשה פיצויים בגין מחצית שווי הרכוש המשותף שנרכש במהלך שנות חייהם המשותפים, ופיצוי בגין הוצאות מעבר דירה.
ההסכם מתייחס רק למועד שלאחר פטירתו של בן הזוג
מנגד טען הנתבע כי הוא מעולם התחייב לפרנס אותה, ולא הבטיח זכות מגורים בדירתו למשך כל חייה, אלא סוכם היא רשאית להתגורר בדירתו, רק במידה והוא ילך לעולמו תוך כדי חייהם המשותפים. והוא התחייב לדאוג לכך שתקבל את הפנסיה שלו כידועה בציבור, כל עוד הם ממשיכים לנהל מערכת יחסים זוגית.
בית המשפט לענייני משפחה ציין כי מאחר ובני הזוג אינם נשואים, אין חובה על האיש מכח הדין האישי לשאת במזונות האשה, ועל פי ההסכם שנחתם בין הצדדים, ההתחייבויות כולן מתייחסות רק למועד שלאחר פטירתו, ומאחר משהם נפרדו טרם פטירתו, התובעת אינה זכאית למגורים ולתשלומים אחרים. על כן תביעתה למזונות משקמים נדחתה.
תמ"ש 48551-44-44
