התובעת עתרה לבית משפט לענייני משפחה בתל אביב - יפו וביקשה לחייב את בן זוגה לשעבר במזונות משקמים מתוקף היותה ידועה בציבור, ודרשה סך של 15,380 שקלים בחודש למשך חמש שנים.
במשך כארבע שנים הצדדים ניהלו קשר חברי אשר במהלכן מימן הנתבע, שהוא עורך דין נשוי ואב לילדה, חלק מהוצאות התובעת, גרושה ואם לילד קטן העוסקת בתיווך נדל"ן, ואף גילה רוחב לב כלפי בנה. עם התערערות היחסים, הנתבע ערך מסמך והחתים את בת זוגו, על כך שהיא מביעה צער על התנהגותה כלפיו ומוותרת על כל טענה או דרישה בעקבות הקשר הזוגי והמגורים המשותפים.
בן הזוג הבטיח כי יתמוך בה גם לאחר הפרידה
לטענת התובעת, במשך ארבע שנים הם קיימו חיי אהבה ושיתוף כידועים בציבור לכל דבר. הם התגוררו תחת קורת גג אחת יחד עם בנה, והוא מימן את שכר הדירה, תמך בה כלכלית ואף רכש עבורה רכב, ומימן את לימודיה ואת כל צרכיה.
התובעת טענה כי בן זוגה כפה עליה לחתום על המסמך מבלי שהסביר לה את תוכנו והודיע לה כי אין לה מה לדאוג מכיוון שמדובר במסמך פנימי שאין לו כל משמעות, ואף התריע בפניה כי אם לא תחתום על המסמך הוא ייפרד ממנה. לאחר החתימה הנתבע נטש והותיר אותה המומה וכואבת ואף שהבטיח כי ימשיך לתמוך בה כלכלית, לא עמד בהבטחתו. לפיכך עתרה לחייבו במזונות משקמים עבורה.
התובעת איימה עליו כי תרדוף אותו עד המוות
מנגד טען הנתבע כי התובעת ניצלה את טוב ליבו ואת רחמיו, והתביעה שהוגשה היא המשך ישיר להצקות ולאיומים שלה מתוך כוונה לסחוט ממנו כספים. לדבריו מערכת היחסים היתה מבוססת על חברות וקשר ומיני, והיא הגיעה לסיומה, כאשר הרגיש כי הוא מנוצל לרעה. בנוסף היא תקפה אותו ונהגה כלפיו באלימות והציקה לבני משפחתו וללקוחותיו, על כן החתים אותה על מסמך המסיר ממנו כל חבות.
עוד הוסיף כי במהלך תקופה זו, התובעת ניהלה קשרים עם גברים אחרים ללא כל הגבלה. ובפועל הם לא ראו עצמם כבני זוג ולא היו מגורים משותפים, אלא היו נפגשים למספר שעות לקיום יחסי מין בדירה ששכר עבורה.
בית המשפט קבע כי התובעת אינה זכאית למזונות משקמים
מעיון במסמך, עלה כי התובעת הבינה והסכימה שאין בינה לבין הנתבע כל יחסי שיתוף ברכוש, אין לו כל כוונה להביא עמה ילד והיא אף מתנצלת על הנזק ועל עגמת הנפש שגרמה לו בהתנהגותה. במהלך החקירה הנגדית הודתה לראשונה כי תקפה את הנתבע בנוכחות בני משפחתה.
בית המשפט ציין כי תביעה לפסיקת מזונות ידועה בציבור נועדה להבטיח את רמת חייו של בן הזוג ולאפשר את שיקומו לאחר הפרידה. לאחר שמיעת טענות הצדדים, התרשם כי במקרה אין לתובעת כל זכות למזונות משקמים מכיוון שהתנהלותה נעדרה תום לב, היא חתמה על מסמך שהסדיר חלוקת הרכוש של ידועים בציבור, ואף השתהתה בהגשת התביעה במשך כשמונה חודשים.
בסופו של דבר דחה בית המשפט את התביעה למזונות משקמים, וחייב את התובעת לשלם לנתבע שכר טרחת עורך דין בסך כולל של 35,000 שקלים.
תמ"ש 4574-04-14
