יחסי הגומלין בין חוק הירושה, חוק הנאמנות וחוק הכשרות

המנוח ג. ב. ז"ל הלך לבית עולמו ביום 2.8.06, והותיר צוואה בעדים, מיום 24.2.00. המנוח הניח אחריו שני בנים, שהינם חסויים. עד למועד פטירתו, שימש המנוח כאפוטרופוס קבוע על גופם ורכושם של בניו. לאחר פטירתו, ביום 28.9.06, מונה המבקש מס’ 1 כאפוטרופוס זמני לגופם ורכושם של החסויים – מינוי שהוארך, ביום 24.9.07, לשנתיים נוספות, עד ליום 30.9.09.

על פי צוואת המנוח, עוברים נכסי העזבון להקדש שמטרתו דאגה לכל צורכיהם של החסויים. לאחר אריכות ימיהם, עוברים נכסי העזבון לזוכים שונים, ובכללם המבקש מס’ 1, המפורטים בסעיף 7 לצוואה, בבחינת הסדר "יורש אחר יורש".

מהי צוואה בעל פה?

התנגדות לצוואה

עצות לעריכת צוואה

מהו נטל ההוכחה על יורש שטוען שהוא יורש יחיד?

צוואה לדוגמא

המנוח מינה בצוואתו את המבקשים כנאמנים של ההקדש. ביום 17.10.06 מונו המבקשים כמנהלי עזבון זמניים לעזבון המנוח. ביום 7.12.06 ניתן צו קיום צוואה אחר המנוח. בצו קיום הצוואה צוין כי הצוואה מקימה הקדש פרטי וכי הנאמנים של ההקדש הינם המבקשים. בנסיבות אלה, הגישו המבקשים ביום 26.12.06 בקשה לשחרורם מתפקיד, נשוא בש"א 14728/96 וכן למחיקת הבקשה למתן הוראות.

מהו היקף הפיקוח הראוי על ניהול נכסי עזבון, אשר יועדו בצוואה להקדש פרטי, אשר שני הנהנים הימנו הינם חסויים; האם יחולו בכגון דא הוראות חוק הנאמנות, או שמא הוראות חוק הכשרות?

סוגיית הפיקוח על נאמן/אפוטרופוס – חוק הנאמנות אל מול חוק הכשרות

1. בכל מקום שבו נתונים לאחד כוח ושליטה על זולתו – חל עקרון האמון. המשפט מטיל על בעל הכוח חובת אמון, ובכך מסייע "ליצור פיקוח ולהטיל ריסון על בעל הכוח בהפעלתו של הכוח". חובת אמון היא חובה כללית. משמעותה של חובה זו היא, כי בעל הכוח חייב לפעול בתום-לב, בהגינות ולמען טובת הגשמת תפקידו. זהו עקרון כללי הטמון בשיטתנו, והפעלתו הלכה-למעשה מחייבת קונקרטיזאציה.

2. רשימת המצבים, בהם קיימים יחסי אמון, אינה סגורה. הם מתקיימים "במגוון רב של יחסים משפטיים" – בין מתחום המשפט הפרטי (כגון, שלוח-שולח, אפוטרופוס-פסול-דין, נאמן–נהנה, יזם-חברה) ובין מתחום המשפט הציבורי (עובד הציבור-הרשות הציבורית). על-כן, ביחסים משפטיים אלה - יש צורך בקביעת מערכת דינים, שיהא בה כדי לרסן את הכוח.

היקף הפיקוח – יחסי נאמן-נהנה

1. על פי חוק הנאמנות, הענקת השליטה בנכס למי שאינו בעליו כרוכה בהטלת חובה, שהשליטה שבידיו תשמש רק להשגת המטרה שלשמה הוענקה. דיני הנאמנות מיועדים, איפוא, להבטחת מילוי המשימה על ידי הנאמן. כפועל-יוצא, נגזרות המטלות של הגנה על נכסי הנאמנות וכן של אכיפה על הנאמן למלא את משימתו.

2. על פי חוק הנאמנות לא ניתן לקבוע קנה מידה חד-משמעי, אימתי פעולת הנאמן במילוי תפקידו היא פעולה כהלכה ואימתי פעולתו היא הפרה של חובת הנאמנות. קביעות הדין הן בעיקרן הצבעה על הנדרש באורח עקרוני מהנאמן, דהיינו החובה לשמור על נכסי הנאמנות, לנהלם, לפתחם ולפעול להשגת מטרות הנאמנות (סעיף 10 (א) לחוק הנאמנות); החובה לפעול באמונה ובשקידה (סעיף 10 (ב) לחוק הנאמנות) וכן הכפפת פעולותיו של הנאמן למבחן האדם הסביר.

3. לנאמן על פי חוק הנאמנות ניתן בדרך-כלל שיקול-דעת בפעולותיו. לרוב הוא פועל באופן עצמאי, חופשי מקבלת הוראות מראש. יחד עם זאת, כדי לצמצם את הסיכון של השימוש-לרעה בנכסי הנאמנות, מחד-גיסא, ושל אדישות הנאמן מאידך-גיסא, נדרש פיקוח עליו. כדי לאפשר פיקוח עליו, מוטלות על הנאמן חובות נוספות - עליו לנהל חשבונות בכל ענייני הנאמנות (סעיף 7 (א) לחוק הנאמנות); עליו להחזיק את נכסי הנאמנות בנפרד מנכסים אחרים שבשליטתו (סעיף 3 (ג) לחוק הנאמנות); עליו לפעול בהעדר ניגוד עניינים (סעיפים 10 (ג) ו-ד3 לחוק הנאמנות); עליו למסור דין–וחשבון שנתי לפחות לנהנים (סעיף 7 (ב) לחוק הנאמנות). בנאמנות למטרה ציבורית, שבה אין נהנים, על הנאמן למסור דין-וחשבון על פעולותיו לרשם-ההקדשות. בנאמנות למטרה אחרת, ניתן לקבוע בתנאי הנאמנות חובת דיווח למי שיוצר הנאמנות יורה. הפיקוח יכול לשמש אמצעי מעקב אחר פעולות הנאמן, אם כי רק לאחר שבוצעו. בכך, ניתן מכשיר לצמצום נזקים לנאמנות ולנכסיה מצד הנאמן, לפחות בעתיד.

4. הוראות חוק הנאמנות בסוגיית הפיקוח על פעולות הנאמן הינן כלליות. יש קושי להפעיל התערבות יעילה בפעולת הנאמן, או אף לבקרה, על יסוד הוראות כלליות אלה. בנוסף על כך, יש קושי ביישום חובות הנאמנות לגבי נאמן שהפר את חובותיו. הפיקוח משמש על פי רוב אמצעי מעקב אחר פעולות הנאמן, אך לאחר ביצוען.

היקף הפיקוח – יחסי אפוטרופוס – חסוי

1. מינויו של אדם כאפוטרופוס על ידי בית-המשפט משמעו כי בית המשפט נותן בו אמון שיפעל לטובת החסוי. אולם, המחוקק מכיר גם בכך שהקרבה והנגישות אל כספים ונכסים של אחר והיכולת לפעול לגביהם על פי שיקול דעתו הבלעדי של האפוטרופוס - עלולים להביאו לידי מצב בו שיקוליו לא יהיו אובייקטיביים וכי לא תינתן לטובת החסוי הבכורה והבלעדיות שצריך להיות לה, אלא האפוטרופוס יבקש להפיק רווח – לו או לאחר – מנכסים אלה.
 

בקשה לחשוף דו"ח חסוי של האפוטרופוס לדין של הילדים

מינוי דודים כאפוטרופוסים לילדים שהתייתמו מהוריהם

בקשה למינוי אפוטרופוס זמני לגופה ולרכושה של חסויה

בקשה לביטול מינוי של אפוטרופוס לבדיקת השפעה בלתי הוגנת - נדחתה

2. על מנת להבטיח את האינטרסים של החסוי ביקש המחוקק ליצור הגבלה על חופש הפעולה של האפוטרופוס. הגבלה זו נוצרה בראש ובראשונה באמצעות הכלל כי "במילוי תפקידיו חייב האפוטרופוס לפעול לטובת החסוי כדרך שאדם מסור היה נוהג בנסיבות העניין" (סעיף 41 לחוק הכשרות). כמו-כן, הוצר חופש פעולתו באופן שחייב הוא לפנות ולקבל את אישור בית המשפט בטרם יבצע פעולות שונות בעניינו של החסוי (סעיף 47 לחוק הכשרות) וכן פעולות משפטיות, שיש בהן חשש לניגוד עניינים, כפי שעלול להיווצר כשמדובר בפעולות בין החסוי לאפוטרופוס, בין החסוי למי מבני משפחתו של האפוטרופוס או אחרים הקרובים לו (סעיף 48 לחוק הכשרות). זאת ועוד, על מנת להבטיח את פעולתו של האפוטרופוס בדרך זו קבע המחוקק, בין השאר, את חובת האפוטרופוס לדווח על נכסיו של החסוי ורכושו ופעולות האפוטרופוס בהם, לאפוטרופוס הכללי. כך, סעיף 51 לחוק הכשרות קובע: האפוטרופוס חייב להגיש לאפוטרופוס הכללי, תוך שלושים יום מיום מינויו, פרטה של נכסי החסוי, כולל חובותיו, זולת אם פטר אותו האפוטרופוס הכללי מחובה זו או קבע מועד אחר להגשת הפרטה. וסעיף 53 לחוק הכשרות קובע: האפוטרופוס חייב, בכל ענייני האפוטרופסות, לנהל חשבונות, ולהגיש לאפוטרופוס הכללי דין וחשבון כפי שיורה, אך לפחות אחת לשנה ובגמר תפקידו או בפקיעת האפוטרופסות, ולהמציא לאפוטרופוס הכללי ידיעות מלאות לפי דרישתו. שר המשפטים רשאי להתקין תקנות בדבר החשבונות שעל האפוטרופסים לנהל.

3. הוראות חוק הכשרות בסוגית הפיקוח על האפוטרופוס הינן בעלות תחולה רחבה. מדובר בהסדר חקיקתי הדוק ומוסדר. מטרתן של הוראות אלה למנוע מצב בו האפוטרופוס ינצל את הכוח שהוקנה לו לשלוט ברכושו של החסוי למטרותיו שלו ולא למטרה שלשמה הוקנה – טובתו של החסוי. לשם כך, יצר המחוקק הגבלות על חופש פעולתו של האפוטרופוס באמצעות חיובו לפנות טרם ביצוע פעולות שונות לקבלת אישור מאת בית-המשפט וכן הכפפתו לחובת דיווח מקיפה לאפוטרופוס הכללי.
היחס בין הוראות חוק הנאמנות להוראות חוק האפוטרופסות

1. חוק הנאמנות חל על הסדרים משפטיים שונים. חלק מהסדרים אלה משמשים מושא לחקיקה מיוחדת וחלקם ניתנים ליישום ללא חקיקה מיוחדת. חוק הנאמנות חל כהסדר מסגרת על כל זיקת נאמנות. ברם, מקום שזיקת נאמנות מסוימת הוסדרה בחוק מיוחד, ספציפי, תחולנה הוראות החוק הספציפי, הגם שבחוק הנאמנות קיים הסדר מקביל. בכגון דא קובעת הוראת סעיף 42 לחוק הנאמנות, כדלקמן; "הוראות חוק זה יחולו כשאין בחוק אחר הוראות מיוחדות לעניין הנדון".

2. על פי הוראת סעיף 42 לחוק הנאמנות בתחרות שבין הוראות חוק הנאמנות לבין הוראות חוק הכשרות - גוברות הוראות חוק הכשרות. קביעה זו יפה גם מקום שבחוק הנאמנות קיים הסדר מקביל להסדר הקיים בחוק הכשרות, ובענייננו - בסוגיית הפיקוח על פעולותיהם של הנאמנים.

3. המבקש מס’ 1 אוחז לכאורה בשני כובעים; הוא משמש כאפוטרופוס, בפועל, על גופם ורכושם של החסויים וכן נקבע כנאמן על פי הצוואה. נראה כי ככל שהמחלוקת מתייחסת אליו, הרי שבהתחרות בין שתי זיקות הנאמנות – זו שעל פי חוק הנאמנות וזו שעל פי חוק הכשרות - גוברת זיקת הנאמנות האחרונה. הווה אומר, שממילא אף על פי הוראות חוק הנאמנות כפוף המבקש מס’ 1 להסדר החקיקתי המקיף והרחב הקבוע בחוק הכשרות בכל הנוגע לניהול נכסי החסויים. הסדר זה, קובע, כאמור, את חובותיו של האפוטרופוס בדיווח ואת כפיפות פעולותיו של האפוטרופוס לאישור בית-המשפט.

4. זאת ועוד, ההסדר החקיקתי של פיקוח הדוק ומוסדר על פעולותיו של האפוטרופוס מתחייב בענייננו לאור החשש לניגוד עניינים בין המבקש מס’ 1, כזוכה על פי הצוואה בבחינת "יורש אחר יורש", לבין הזוכים המיידיים בעזבון, החסויים. ממילא, לאור חשש זה, ולשם הבטחת טובתם של החסויים, יש להחיל על מי שמנהל את הנכסים לטובת החסויים, אמצעי פיקוח וריסון, וזאת יעשה על פי הוראות חוק הכשרות.

5. זאת ואף זאת, ניהול נכסי העזבון באמצעות מנגנון שיפקח על פעולותיו של הנאמן בניהול נכסי העזבון תואם גם את רצון המצווה בצוואתו. למקרא הוראות הצוואה, ברי כי רצונו של המנוח היה לדאוג, בראש ובראשונה, לרווחתם ולטובתם של בניו. זאת עשה באמצעות הקמת מנגנון ייעודי שיפעל לטובת החסויים, ואשר ינוהל בידי נאמנים. טובת החסויים הייתה לנגד עיניו כמטרה נעלה. אני סבור כי בכגון דא המטרה היא זו המשרתת את האמצעים ולא להיפך. כל ניסיון להציג את הדברים, בצורה אחרת הינו מלאכותי וחוטא לכוונתו של המנוח. על כן, על מנת למלא את רצון המצווה ולשם שמירה על טובת החסויים, יש להטיל פיקוח רחב, ולהכפיף את המבקש מס’ 1 לחובת דיווח בניהול הנכסים עבור החסויים.

6. ככל שהמחלוקת מתייחסת למבקש מס’ 1, הדברים ברורים ונובעים מהוראות החוק. ניהול נכסי העזבון לטובת החסויים, יעשה בהתאם להוראות חוק הכשרות, ובכפוף למילוי הוראותיו בנושא חובת הדיווח והיקף הפיקוח על פעולותיו של האפוטרופוס. דרך זו תואמת את רצון המצווה ומגשימה, הלכה-למעשה, את טובת החסויים.

מעמדו של המבקש מס’ 2

1. מינויו של המבקש מס’ 2 כנאמן נוסף בסיטואציה בה עסקינן אינו נקי מספקות. מאחר שהמבקש מס’ 2 אינו מכהן כאפוטרופוס לרכוש החסויים, הרי שלא חלות עליו הוראות הדין המיוחדות בסוגיית הפיקוח והדיווח, כמפורט לעיל. ייתכן שדי בבעייתיות זו כדי להעלות ספק בדבר האפשרות, מלכתחילה, למנותו כנאמן נוסף, שכן איני רואה דרך אחרת לניהול הנכסים עבור החסויים, לטובתם, שלא באמצעות הטלת פיקוח מוסדר ורציף של בית-המשפט והאפוטרופוס הכללי על מי שמנהל את הנכסים עבורם.

2. מעבר לכך, גם במידה והמבקש מס’ 2 אכן ימונה כנאמן נוסף, אשר אינו כפוף לחובת הפיקוח, עולה קושי פרקטי בתפקוד שני הנאמנים, הלכה-למעשה, שהרי גם על פי חוק הנאמנות נדרש שיתוף פעולה בניהול הנכסים (סעיף 9 לחוק הנאמנות). יחד עם זאת, דומה, כי ניתן ואף מתחייב בנסיבות העניין להכפיף את הנאמן הנוסף לפיקוח בית-המשפט והאפוטרופוס הכללי, למצער בהיקף שיושת על המבקש מס’ 1, על פי הוראות חוק הכשרות, ממכלול הטעמים שלהלן; ראשית, מעצם טיבו וטבעו של הצורך בשיתוף הפעולה בין שני הנאמנים, יוטל באופן אינהרנטי פיקוח גם על הנאמן הנוסף, שהרי אחרת לא יוכלו לפעול בצוותא חדא בנכסים עבור החסויים. שנית, על פי סעיף 1 לחוק הנאמנות "נאמנות היא זיקה לנכס שעל פיה חייב נאמן להחזיק או לפעול בו, לטובת נהנה או למטרה אחרת". שלישית, אין אנו עוסקים בהסדר נאמנות ’רגיל’, על פי חוק הנאמנות, אשר חל על נהנים – כשירים ובגירים. אלא בענייננו, זהותם של הנהנים, החסויים, היא זו שמעצבת ומגדירה את הסדר הנאמנות ואת טיב והיקף הפיקוח שיוטל על הנאמן. בניגוד להסדר הכללי על פי חוק הנאמנות, במסגרתו חובת הדיווח של הנאמן נשארת ספונה במישור היחסים הפנימי בין הנאמן-לנהנה - הבגיר, הכשיר. הרי שבענייננו, מאחר ששני הנהנים הם חסויים - משתנים יחסי הכוחות ’הרגילים’ בין הנאמן לנהנה ומתחייבת מעורבות חיצונית בפיקוח ודיווח על מנת להבטיח את טובתם של החסויים. יוצא, איפוא, כי כאשר הנהנים הינם חסויים (ובפרט בענייננו, כאשר הם הם הזוכים בכל העזבון עד אריכות ימים ושנים) משנה הסדר הנאמנות את צביונו בכל הנוגע לחובת הפיקוח והדיווח. יחול, בהכרח, הסדר ספציפי וייחודי על פי חוק הכשרות והוראותיו המיוחדות. אני סבור כי כל משמעות אחרת שתינתן להיבט זה, של חובת הפיקוח והדיווח על הנאמן, מלבד העובדה שפוגעת היא בטובתם של החסויים, הרי שמאיינת את תכליתו של חוק הכשרות.

לסיכום,

נכסי העזבון ינוהלו לטובת החסויים באמצעות המבקש מס’ 1, על פי הוראות חוק הכשרות, ומתוקף תפקידו כאפוטרופוס זמני על רכושם של החסויים. כמתחייב מרצון המצווה ולשם טובת החסויים, יוכפף המבקש מס’ 2 לפיקוח בית-המשפט והאפוטרופוס הכללי ותוטל עליו חובת הדיווח, כמתחייב מהמבקש מס’ 1. בנסיבות אלה, אני מציע למבקש מס’ 2 לשקול פעם נוספת הגשת בקשה להצטרף כאפוטרופוס נוסף לרכוש החסויים. המבקש מס’ 2 יגיש עמדתו לעניין זה בתוך 14 יום. למען הסר ספק, יצוין, כי במידה ותוגש בקשה, כאמור, היא תידון בתיק האפוטרופסות המתנהל על שם החסויים.