בקשה להכריז על קטינה כברת אימוץ
עובדות המקרה
בקשה להכריז על הקטינה ילידת 18/08/95 - בת אימוץ גבי שני הוריה. עוד מבוקש בבקשה כי תוצאי האימוץ יצומצמו גבי סבתה של הקטינה כך שהקשר עמה יישמר גם לאחר ההכרזה כאמור.
האם יש לקבל את הבקשה?
1. חוק אימוץ ילדים, מאפשר למדינה להתערב בתא המשפחתי ולהכריז על קטין בר-אימוץ גבי הורהו גם ללא הסכמתו, אם מתקיימות הנסיבות האמורות בחוק המאפשרות לעשות כן. לצורך הכרזה זו מבחין החוק בין שני שלבים: בשלב הראשון נבחנת השאלה האם נתקיימה לגבי ההורה כלפיו מבוקשת ההכרזה לפחות אחת מן העילות המנויות בסע’ 13 לחוק. אם הוכחה עילת אימוץ עובר ביהמ"ש לשלב השני, בו נבחנת השאלה האם טובת הקטין היא שיוכרז בר-אימוץ, בהתאם לעקרון הכללי המותווה בסע’ 1(ב) לחוק. רק אם שוכנע ביהמ"ש כי הוכחה עילת אימוץ וכי האימוץ הוא הפתרון העדיף מבחינת טובת הילד, יוכרז הילד בר-אימוץ.
אימוץ ביחס לאב אשר זהותו אינה ידועה
הוצאת ילדה בת 4.5 ממעון לצרכי אימוץ בניגוד לרצון אמה וסבה
בקשה להכריז כבת אימוץ כלפי אימה וכלפי אב בלתי ידוע
האם אמנם קיימת עילה - לענין האב:
1. מאחר שלגביו אין בידינו אלא דיווחה של האם כי נפטר בנסיבות שפורטו, ובהעדר מידע אחר כלשהו לגביו, מתקיימות עילות להכרזה לפי סע’ 13 (1) ו-13 (3) לחוק.
האם אמנם קיימת עילה - באשר למשיבה:
1. סע’ 13 (4) לחוק קובע כי תהיה זו עילה להכריז על קטין בר-אימוץ אם "ההורה הפקיר את הילד או נמנע, ללא סיבה סבירה, מלקיים במשך ששה חודשים רצופים קשר אישי איתו". עילת אימוץ נוספת הקבועה בסע’ 13 (5) עניינה בכך ש"ההורה נמנע, ללא סיבה סבירה, מלקיים במשך ששה חודשים רצופים את חובותיו כלפי הילד, כולם או עיקרם". קורות חייה של הקטינה מרגע לידתה ועד הגעתה לבית הילדים, הינם מסכת נמשכת של מעברים ונדודים, בין עם המשיבה ובין כשהיא מושארת בידים זרות. בכל אותה העת היתה המשיבה מרוכזת בצורך שלה לשרוד בארץ החדשה ולמצוא לעצמה מקום מגורים, מקום עבודה ואולי אף מקום אנושי שאליו תרגיש שייכת או תימצא בו מזור לאי השקט בו היתה נתונה. בנסיבות אלו צרכיה של הקטינה לא נלקחו בחשבון או נלקחו בחשבון באופן המינימלי ביותר.
2.למרבה הצער, גם עתה לא ניכר מדברי המשיבה, שהיא מבינה שלקטינה, בהיותה ילדה רכה בשנים היו צרכים בסיסיים נוספים שחשיבותם אינה פחותה מצרכיה הפיזיים. מדובר בצרכיה הקוגניטיביים של הקטינה אך בעיקר באותם צרכים בסיסיים של בטחון, שייכות, קביעות, חום והגנה, אשר לא יכלו לבוא על סיפוקם אלא ע"י נוכחות של דמות אם קבועה הנעתרת לצרכיה ומתאימה עצמה אליהם. ההתרשמות הינה כי המשיבה היתה שקועה בעצמה עד כי ענינה של הבת נזנח והיה לגורם מפריע בחייה. בעדותה היא לא זכרה כמה זמן נמשך הנתק בינה לבין הבת מאז השאירה אותה בבית אמה, והסבריה להתנהגותה הפסיבית והפטליסטית לאחר שנודע לה שאמה מאושפזת וכי הילדה נשלחה למשפחה אומנת היו תלושים. בהתייחס לכל אלו יש מקום לקבוע כי התמלאו עילות אימוץ עפ"י סע’ 13 (3) ו-(5) לחוק.
3. לענין עילה לפי סע’ 13 (7) לחוק נקבע כי זו בנויה על שני צירים אובייקטיביים: האחד - תפקוד ההורה, והשני - צורכי הקטין. אין משמעות לשאלה מי אשם בחוסר המסוגלות של ההורה או האם הוא רוצה לדאוג לקטין אלא רק האם הוא מסוגל לכך מבחינה אובייקטיבית. אף ששאלת המסוגלות מתמקדת בהווה - "האם ההורה אינו מסוגל עתה לדאוג לקטין כראוי" ובעתיד - "האם אין סיכוי של שינוי בעתיד", עם זאת, "נסיון העבר שופך אור לא רק על ההווה אלא גם על העתיד". בענייננו, אף אם אמנם למצבה ותנאי חייה הקשים של המשיבה היתה השפעה על דרך התנהלותה נראה כי הסיבה האמיתית נעוצה בגורמים אחרים עמוקים יותר, שמקורם בחוויות ילדות קשות, שאינם נותנים לה מנוח.
4. לענין מסוגלותה ההורית של המשיבה ניתנו חוו"ד ע"י שתי מומחיות. אף שבחלק מהסוגיות לא ראו המומחיות שהתמנו כאמור את הדברים עין בעין, נראה שלענין חוסר מסוגלותה ההורית של המשיבה היתה ביניהן תמימות דעים. שתיהן סבורות כי לא ניתן להשיב את הקטינה למשמורת האם וכי קשה לדעת כמה זמן יידרש לה כדי לרכוש המסוגלות הנחוצה. בהקשר זה מן הראוי לציין כי נראה שמאז חודש הקשר עם הקטינה חל שינוי בדפוסי התנהגותה של המשיבה. הדבר בא לידי ביטוי לא רק בהצהרותיה העקביות כי הקטינה היא הדבר היקר לה ביותר, כי היא לא מוכנה לוותר עליה וכי לעולם לא תיעלם לה שוב או תחזור על טעויות העבר, שלוו בפעילות אופרטיבית לקראת יצירתו של שינוי חיובי, אלא גם בהשתתפותה הפעילה בדיון המשפטי שהתבטאה בקשר הדוק עם ב"כ, התייצבות בכל הדיונים ומאמץ כן לשכנע את ביה"מ להשיב אליה את בתה.
5. בפועל יצרה המשיבה קשר הדוק ומשמעותי עם חברתה והשתיים עברו להתגורר בדירה ששכרו במשותף, בו הועידו חדר עבור הקטינה. היא גם מצאה מקום עבודה בסופר בירושלים ונראה היה כי יש בכל אלה כדי להצביע על ניצני שינוי בדפוסי חייה. דא עקא, לאחר שהוגשו סיכומי הצדדים ותוך כתיבת פסה"ד הוגש לביה"מ תסקיר מעודכן של פקידת הסעד ממנו עולה כי המשיבה טרם מצאה מנוח לכף רגלה וכי שוב נטלה בידה את מקל הנדודים. אמנם מתגובת ב"כ המשיבה עולה כי המשיבה שכרה דירת חדר בראש העין מאחר שנאלצה לחפש לעצמה מקום עבודה אחר וכי היא מקפידה לבקר את הקטינה באופן עקבי ומסודר, ואולם עובדה זו אך מחזקת את כל שנאמר לעיל כי המשיבה אינה יכולה להציע בסיס יציב וקבוע לגידולה של הקטינה. ממילא מקבלת משנה תוקף התרשמות הגורמים המקצועיים שהשינויים שחלו במשיבה אינם מספיקים, שכן היא טרם החלה לגלות סימנים לתהליך שינוי פנימי, שהוא השינוי הגדול יותר והקשה יותר שעליה לעבור בכדי שתהיה מסוגלת לתפקד כאם לביתה. במצב זה קשה לראות כיצד תוכל המשיבה לעבור את השינוי הנחוץ בעתיד הנראה לעין. מה גם שאת סיכוייה של המשיבה להשתנות בעתיד יש לבדוק בהתחשב במצבה של הקטינה אשר גורלה מונח כאן על כף המאזניים ובשאלה כמה זמן היא יכולה להמתין עד שניתן יהיה לבחון האם אמה הביולוגית תהיה כשירה לגדל אותה. בהתייחס לכל אלו יש לקבוע כי הוכחה כלפי המשיבה גם עילת האימוץ האמורה בסע’ 13(7) לחוק.
טובתה של הקטינה:
1. בהוכחת קיומה של עילת אימוץ לא די על מנת להכריז על קטין בר-אימוץ. בהתאם לעיקרון המנחה האמור בסע’ 1(ב) לחוק כי "צו אימוץ וכל החלטה אחרת לפי חוק זה יינתנו אם נוכח בית המשפט שהם לטובת המאומץ" יש לבחון האם טובתה של הקטינה אכן מחייבת את הכרזתה בת אימוץ, ואם כן, מהו סוג האימוץ הראוי לה. משהוכחה עילת האימוץ השיקול היחיד שצריך להנחות את ביה"מ הינו טובת הקטין שבעניינו הוא דן. ממילא בשלב זה עובר מרכז הכובד מן ההורה לקטין וזכויות ההורים נדחות בפני טובת הילד ובפני זכותו שהחברה תעשה כל שניתן כדי להבטיח לו סיכוי לגדול במסגרת המתאימה עבורו ביותר. למותר לציין כי טובתו של הקטין אינה מצטמצמת רק בסיפוק צרכיו החומריים והכלכליים. צרכים אלו הם רק הצרכים הראשוניים שהילד זקוק להם, אך על מנת שיוכל לגדול לאדם שלם, בטוח בעצמו ובעל זהות מגובשת, יש לדאוג גם למילוי צרכיו הנוספים, ובראש ובראשונה למילוי צרכיו הנפשיים והרגשיים.
2. בכל הנוגע לקטינה שבענייננו לא יכול להיות חולק כי הקביעות והעקביות הם הדברים שהיו חסרים לה ביותר וממילא אין ספק שטובתה שתועבר בהקדם האפשרי לבית יציב וקבוע אשר יהיו בו הורים שיוכלו להתאים עצמם אליה ולספק את צרכיה. רק בתנאים אלו יש תקווה שניתן יהיה למלא את החסכים הרבים שנוצרו אצל הקטינה כתוצאה משנים רבות של טלטלה והזנחה.
3. במקרה זה אין לבחור באחת מן המסגרות החלופיות הללו כפתרון מלכתחילה. מסקנתי זו נסמכת על תמימות הדעים שהיתה בין הגורמים המטפלים שעל מנת למלא את החסך העצום של הקטינה בדמויות הוריות ועל מנת לתקן את הנזקים שנגרמו לה, היא זקוקה למסגרת שבה המחוייבות ההורית כלפיה תהיה טוטאלית. אכן לעתים אין מנוס מהכרזת הקטין בר-אימוץ גם אם הורהו הביולוגי אוהב אותו באמת, אם בפועל הוא לא יודע כיצד לתרגם אהבה זו למעשים קונקרטיים. הגם שאיני מטילה ספק בכנותם ואמיתותם של רגשות ההורות והכמיהה של המשיבה כלפי ילדתה, משנקבע כי היא מחוסרת מסוגלות הורית נדחים שיקולים אלו אל מול טובתה של הקטינה.
4. בהתחשב בכל האמור לעיל ומשהגיע ביהמ"ש למסקנה כי טובתה של הקטינה בעת הזו מחייבת זאת יש להכריז על הקטינה בת אימוץ גבי שני הוריה.
אופי האימוץ- רקע נורמטיבי:
1. לצד האימוץ "המלא" או "הסגור" שהינו דרך האימוץ המסורתית והשכיחה יותר, נקבעה בשיטות משפט שונות אלטרנטיבה של "אימוץ פתוח" שמשמעה הוא כי במקרים המתאימים ניתוק הקשר של הקטין משורשיו הביולוגיים לא יהיה מוחלט. כמו ענין האימוץ בכלל כך גם סוגית האופי שישא האימוץ הינה ענין רגיש ומורכב הטומן בחובו שיקולים לכאן ולכאן ושההכרעה בו יש בה כדי להשפיע על מהלך חייו של המאומץ.
2. הביסוס הרעיוני לאימוץ המלא ענינו בכך שלקטין שלא שפר גורלו ואין הוריו מולידיו מסוגלים ליתן לו תנאים ראויים לגידולו והתפתחותו תינתן מערכת משפחתית קבועה ויציבה, שתחליף ככל האפשר בצורה מיטבית ומירבית את זו שכשלה. היתרונות שבניתוק המוחלט של הקשר בין הקטין המאומץ להוריו מולידיו נימנו בשורה ארוכה של פס”ד ועיקרם בכך שהילד העובר למשפחה המאמצת יהיה פנוי נפשית לבנות מערכת יחסים עם משפחתו החדשה וקיום ההורים הביולוגיים ברקע לא יחבל בהיווצרות הקשר המלא וההדוק בין המאמצים למאומץ. יחד עם זאת, ככל שחלו שינויים בתחום חיי המשפחה ובמבנה התא המשפחתי וככל שהחברה נפתחת למערכות חיים מגוונות יותר, התרבו הפרסומים המקצועיים התומכים בקיומו של האימוץ הפתוח ועל ביה"מ מוטל לבחון קונקרטית בכל מקרה את סוגית צימצום תוצאות האימוץ כבר בשלב הכרזת הקטין בר אימוץ.
3. מאחר שהליך האימוץ הופרד לשני שלבים, באופן שכל דיון מתקיים בהליך נפרד, בתיק נפרד, שלא בפני אותו שופט או אף אותו בימ"ש - אין כל בקרה על כך שלאחר שמסתיים השלב הראשון (הכרזת הקטין בר אימוץ) מתקיים אף השלב השני (מתן צו האימוץ). במצב הקיים - כפי שנוכחתי במקרים אחדים בתקופה בה זכיתי לדון בעניני משפחה ואימוץ - קורה שקטין מוכרז בר אימוץ ומשלא נמצאים לו הורים מאמצים או מסיבות אחרות - לא מושלם ההליך בצו אימוץ - והקטין נשאר חסר זהות, מנותק משפטית ומעשית מהקשר עם הוריו הביולוגיים ולטרקלינה של המשפחה המאמצת, שההכרזה היתה תכליתה - איננו מגיע.
4. קושי אחר הנובע מההפרדה הדיונית ומהעדר בקרה של ביה"מ על ענינו של הקטין ממועד הכרזתו בר אימוץ ענינו בכך שקביעה קטגורית לענין אופי האימוץ עשויה "לטרפד" אימוצו של קטין, ומשלא יימצאו הורים מתאימים כאמור בהחלטה לענין הכרזתו בר אימוץ הוא עלול להישאר בסופו של דבר ללא הורים מאמצים כלל. קושי זה בולט במיוחד משמורה ביה"מ על צמצום תוצאות האימוץ: בהיות המודעות לסוג זה של אימוץ עדיין נמוכה ובעיקר עקב הזמן החולף ממועד הכרזת הקטין בר אימוץ - מתברר בעת הדיון בצו האימוץ כי נוצרו "עובדות בשטח" שאינן מאפשרות יישום ההחלטה שניתנה במסגרת ההכרזה.
5. כדי להתגבר על קשיים אלו - ואחרים שלא כאן המקום לפרטם - נראה כי יקל אם נראה את הליכי האימוץ כמקשה מורכבת אחת - המתנהלת בפני שופט אחד - משלב הגשת הבקשה להכרזת בר אימוץ ועד לפס"ד שיינתן במסגרת צו האימוץ. בדרך המוצעת תהיה ההחלטה להכרזת קטין בר אימוץ "החלטת ביניים" - כפי שהיא אמנם במהותה - ולביה"מ יקל לשקול את טובתו של הקטין בהתייחס לנסיבות גם בשלבים שבין ההכרזה ועד למתן צו האימוץ.
צמצום תוצאות האימוץ כלפי הסבתא:
1. בענייננו, בשונה מתיקים אחרים, נתבקש ביה"מ ע"י ב"כ היועה"מ לממשלה כבר במסגרת הבקשה להכרזת הקטינה בת אימוץ לצמצם את תוצאותיו "ולהורות כי האימוץ יהיה פתוח כלפי סבתה. יצויין כי סבתה של הקטינה - ילידת 1954 - סובלת ממחלה ניוונית קשה, מרותקת לכסא גלגלים ונזקקת לעזרה מלאה, מאושפזת כיום במחלקת השיקום בבית לוינשטיין.
2. על מנת להמשיך ולשמר קשר זה הוחלט בהסכמת הצדדים כי הסבתא תוכל להמשיך ולבקר את נכדתה אחת לשבועיים ובהתייחס לצורך שלה בהסעה מיוחדת ניתנה הסכמת משרד הרווחה לממן ההסעות אחת לחודש.
צמצום תוצאות האימוץ כלפי המשיבה:
1. כפי שהסתבר השכילה המשיבה לנצל את מכסת הביקורים ומשכם בצורה המירבית, ואף אם תחילה הוערמו קשיים לפתחה, בסופו של יום, הדעה הכללית היתה כי מצבה של הקטינה השתפר באופן ניכר מאז חידוש הקשר עם המשיבה.
2. הקטינה מצדה מביעה בכל דרך אפשרית כי הקשר עם האם חשוב לה: הגם שהסבתא נחשבת לדמות הקבועה והמיטיבה יותר בעבורה, בשיחות הטלפון עמה, בטרם נמצאה האם, בד"כ השאלה הראשונה שלה היתה "איפה אמא?", וכשהסבתא היתה משיבה כי אינה יודעת, היתה משתתקת ומסרבת לדבר עימה. כך גם משנכחה הסבתא במסיבות יום הולדת שנערכו לקטינה, הביעה זו מפורשות את אכזבתה מהעדרה של האם. הקטינה מחפשת קרבה פיזית עם האם דווקא, ונותנת ביטוי מתמשך ובלתי מתפשר בצורך זה - דבר שאינו מובן מאליו לאור הדפוס הנכנע וההסתגלותי המאפיין אותה.
3. נראה כי כיום כשהחברה נפתחת לדפוסי משפחה מורכבים ושונים, כשאין זה חזון נפרץ כי לקטינים יותר מזוג הורים אחד (ולו בשל ריבוי הגרושין ונישואין שניים ושלישיים), יימצאו מועמדים בעלי שאר רוח שיהיו מוכנים לאמץ לליבם את הקטינה על מוצאותיה והמטען שהיא נושאת עמה ושיהיו יציבים ובטוחים בעצמם מספיק כדי ליצור קשר עם המשיבה או למצער כדי לאפשר לקטינה לקיים את הקשר הקבוע עם המשיבה בגבולות שיקבעו ע"י כל הנוגעים בדבר מתוך שיקולי טובתה של הקטינה. בכל הנוגע לקטינה ייקל על המאמצים לגדלה כילדה בריאה ומאושרת כשהמשיבה נוכחת בחייה (באופן מוגבל - כפי שייקבע) מאשר כשצילה של זו שהיא מושא געגועיה מרחף על הקשר שהם מתאמצים לבנות.
4. אכן הוראת תק’ 280 א’ לתק’ סה"ד האזרחי מטילה על ביה"מ המכריז על קטין בר אימוץ לקבוע גם "באילו דרכים" יצומצמו תוצאי האימוץ, ואולם משבמקרה זה רב הנסתר על הגלוי, כל שדרוש תחילה הוא חיפוש אינטנסיבי אחר מועמדים ראויים, שבמכלול יתאימו ביותר לענינה של הקטינה.
5. יש להכריז על הקטינה בת אימוץ גבי שני הוריה. תוצאי האימוץ יצומצמו גבי המשיבה וכן הסבתא. בתוך שלושה חודשים ידווחו רשויות הרווחה בתסקיר לביה"מ אם נמצאו מועמדים לאימוץ כאמור, והאם הושגה הסכמה באשר לתדירות המפגשים ואופיים. היה ולא יימצאו מועמדים מתאימים, תישקלנה עמדות הצדדים בהתייחס לאפשרויות קונקרטיות שיובאו בפני ביה"מ ע"י רשויות הרווחה. עד להחלטה אחרת יימשכו סדרי הביקורים בין המשיבה והקטינה כפי שנקבע.
לסיכום,
יש להכריז על הקטינה בת אימוץ גבי שני הוריה. תוצאי האימוץ יצומצמו גבי המשיבה וכן הסבתא. בתוך שלושה חודשים ידווחו רשויות הרווחה בתסקיר לביה"מ אם נמצאו מועמדים לאימוץ כאמור, והאם הושגה הסכמה באשר לתדירות המפגשים ואופיים. היה ולא יימצאו מועמדים מתאימים, תישקלנה עמדות הצדדים בהתייחס לאפשרויות קונקרטיות שיובאו בפני ביה"מ ע"י רשויות הרווחה. עד להחלטה אחרת יימשכו סדרי הביקורים בין המשיבה והקטינה כפי שנקבע.
