ערעור על החלטה לדחות בקשה לבטל צו עיקול זמני
עובדות המקרה:
צו העיקול הזמני ניתן במסגרת תביעה כספית שהגיש המערער כנגד המשיבים, ע"ס 374,806 ₪, בעקבות פס"ד מיום 14.01.07, שניתן בתביעה אחרת שהגיש המשיב כנגד המערערים. בפסה"ד הנ"ל נקבע כי המערערים הינם משיגי גבול בנכס השייך במשותף למשיב ולרעייתו (שהינה אחותם של המערערים מחד, ומצוייה בסכסוך עמוק עם המשיב מאידך), וניתן צו המחייב את המערערים לפנות את הנכס. הרשמת דחתה את בקשת המערערים וקבעה כי במאזן הכולל של האינטרסים השונים, גוברת זכותו של המשיב לעקל את כספי המערערים.
האם היה פגם בהחלטת הרשמת לדחות את הבקשה לביטול צו עיקול זמני?
1. אי צירוף פסה"ד-
אי צירוף פסק הדין מיום 14.01.07, המהווה את התשתית העובדתית לעילת התביעה נשוא צו העיקול, אין בו, כטענת המערערים, משום חסר בתשתית הנדרשת למתן צו העיקול, גם אין בו משום חוסר תום לב. צדקה לפיכך כב’ הרשמת כאשר קבעה בהחלטתה כי פסק הדין הנ"ל הינו "בחזקת ידיעה שיפוטית", והרי פסק הדין הנ"ל נמצא בתיק המשפחה הכולל, המצורף לכל התביעות המוגשות בעניינה של משפחה זו, והוא זמין לעיון המעיין בתיק, או לחילופין יכול להמצא בלחיצת כפתור מחשב של כל גורם שיפוטי בביהמ"ש. אין גם כל ספק כי הצדדים לפסה"ד, והמערערים בכלל זה, אוחזים בפועל בפסק דין זה.
2. המשיב לא הוכיח כי הוא הבעלים במקרקעין-
אין כל צורך שהמשיב יוכיח כי הוא ה"בעלים" של הנכס. די בכך שיוכיח לכאורה כי יש לו זכות כלשהי במקרקעין. ובעניינינו, זכות שהופרה שלא כדין ע"י המערערים. במילים אחרות, לאחר שביה"ד הרבני קבע כי המשיב ואשתו הינם בעלי הזכויות בכל שטח המקרקעין (ולא דווקא בעלי זכות בעלות. גם חזקה מוכרת כזכות), וכן נקבע כי המשיב ואשתו נהגו במקרקעין מנהג בעלים, היה מקום למתן צו העיקול הזמני מלכתחילה, והשארתו על כנו בדיעבד.
3. חשש להכבדה בביצוע פסה"ד, אם ינתן-
די בעובדה כי פסה"ד מיום 14.01.07 איננו מבוצע, על מנת שיהיה יסוד סביר להניח כי המשיב יתקל בקושי לבצע פסקי דין אחרים בעתיד. על ביהמ"ש אין לסייע לצד שאיננו מקיים החלטות אחרות. בהתנהגות זו יש כדי לדחות את טענת המערערים לפיה המשיב הוא זה הפועל בחוסר תום לב. מי שביצוע פסקי דין איננו נר לרגליו, אינו רשאי לייחס ליריבו תכונות של חוסר תום לב וכד’. כמו כן, באי ביצוע פסק הדין, ובעובדה זו לכשעצמה לבדה, יש כדי להרים את הנטל הכבד הנדרש בפסיקה, לפיה יש להביא ראיות מהימנות לכאורה כי אי מתן הצו עשוי להכביד על ביצוע פסק הדין.
17. הוגש ערעור על פסק הדין מיום 14.01.07-
אין בטענה כי הוגש ערעור על פסק הדין כדי לשנות מהאמור לעיל. בשלב זה פסק הדין שריר וקיים, וביצועו אף לא עוכב (והתוצאה לא היתה שונה גם אם היה מעוכב). אם וכאשר יתקבל הערעור, יהיה מקום לשקול את הדברים מחדש.
לסיכום,
למשיב עילת תביעה טובה לכאורה הנשענת על פסק דין, עליו אמנם הוגש ערעור, אך בשלב זה הוא שריר וקיים. התנהגות המערערים היא זו המהווה תשתית לחשש ממשי של הכבדה על ביצוע פסקי דין עתידיים, ולא נמצא כל פגם בתום לבו של המשיב בבקשתו לעיקול זמני. נמצאה אף תשתית לסברה לפיה המערערים הם אלה אשר התנהגותם לוקה בחוסר תום לב.
